וְשָׁם יֶלֶד-שִׁירַיִם וּלְחָיָיו שְׂרוּטוֹת לְדֵרָאוֹן

וְהוּא לֹא יָכוֹל לִבְלֹעַ כִּי עוֹמֵד לוֹ רוֹבִּינְזוֹן בַּגָּרוֹן

וְאָבִיו אָדָם תָּמִים וְאִמּוֹ דּוֹאֶגֶת וְחַנּוּנָה

וְהַיֶּלֶד נוֹטֶה לָמוּת וְעֵינָיו מְפִיקוֹת תְּבוּנָה

וְהָרוֹפֵא אִישׁ-מִדּוֹת וְעֵינָיו מְפִיקוֹת תְּבוּנָה

וְהַיֶּלֶד מֻכֶּה פַּחַד וּבְבִטְנוֹ צִפּוֹר צוֹנֵנָה

וְהַדּוֹד אִישׁ-מִדּוֹת וְעֵינָיו מְפִיקוֹת תְּבוּנָה

וְהַיֶּלֶד מֵקִיא אֶל הַסִּיר וְאֵין לוֹ כְּבָר מַה לְהָקִיא

וְהָאָב מְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ עִם מִי

וְהָאָב רוֹאֶה אֶת הַיֶּלֶד וְהַיֶּלֶד מַבִּיט בְּאִמּוֹ

וְהַדּוֹד מִתְבּוֹנֵן בָּרוֹפֵא וְהָרוֹפֵא מִתְבּוֹנֵן בְּדוֹדוֹ

וְהַיֶּלֶד מֵקִיא אֶל הַסִּיר וּבְעֵינָיו כִּתְמֵי-אֲבַדּוֹן

וְהָאָב רוֹאֶה אֶת יַלְדּוֹ וְהוּא נָפוּחַ כְּמִפְרָשׂ אָדֹם

וְהָאָב קוֹרֵא אֶל הַיֶּלֶד: מַה שְׁלוֹמְךָ, בְּנִי?

וְהַיֶּלֶד אֵינוֹ מֵשִׁיב וְרַק מוֹסִיף לְהָקִיא

וְהָאָב מֵקִיא אַף הוּא וְגַם הָאֵם מְקִיאָה

וְהָרוֹפֵא מֵבִין לְלִבָּם וּבְעֵינָיו חָכְמַת הָרְפוּאָה

וְהַדּוֹד מְבַקֵּשׁ לְהָקִיא וְכָל הַבַּיִת מוקא

וּבְבֶטֶן הַיֶּלֶד צִפּוֹר וְרֹאשׁוֹ מָלֵא צְעָקָה

וְהַיֶּלֶד גּוֹמֵר לְהָקִיא וְרֹאשׁוֹ נֶאֱגָם דָּם

וְהָרוֹפֵא נוֹעֵל אֶת עֵינָיו וּבַזֶּה הַיֶּלֶד תָּם

וְהַמָּוֶת בָּא בְּרַעַשׁ עוֹנֵד מִטְפָּחוֹת וַעֲלִילוֹת

וְאָמַר רַבֵּי אֶלְעֲזַר: כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ – הַלֵּילוֹת.

ושם ילד-שירַיִים ולחייו שרוטות | 1965

×