א

שוטי, שוטי מצוקה נאדרה,

חתרי בלי הרף בַּבשר,

לבשי צורות מחול ושיר,

ובתנועות של מה-בכך בַּשְׂרִי

מועד לחרטה, לְנוחם וּלְפלצות.

 

כמו ירך רקדנית גמישה, עזה,

הגביהי עוּף לדאות

מעל למעשים, לכוונות,

על פני הרצונות הנמוכים,

בניתורים קלים גורמי כאב.

 

ב

הנני אדם הנוטה להקיא

והנה תקפני הרצון להקיא,

הכניסוני-נא אל ביתכם להקיא,

אֶחֱזוּ בזרועותי, הוליכוני ברחמים,

סוּבּיני בתימהון, ילדה קטנה,

שימי ידך על מצחי, אשה,

מזווית עיני אראה את רגלייך,

קִראוּ לרופא, קראו לאחות,

דוקטור, דוקטור, קום רַפּאֵני,

תן לי להיות בריא וחזק,

עִמדי מעלי, אחות רחומה,

מששי את דופקי, הסכיתי היטב,

האם אחיה? האם אמות?

מה הולמת את פני האנשים

הדאגה העמוקה לשלומי.

 

ג

אט אט פוקע תאריך,

מְתֵי מעט הלילה ייפרדו מחייהם

בהצלחה רבה, אם כי ללא שמחה,

שלום שלום,

הלילה תחדלו לכם מן החיים,

וכבר תחילה נאה של מוות את גופכם מעבירה

מתחום החרדה אל תחום העילפון,

הלב מוכן, ורגעים ממושכים של קיפאון

גומרים בחריצות מלאכה תמה.

 

ד

ברוב כלימה, בהנמכה,

ביזוי עצמי ואי-מנוח,

צַק חרפה, פְּעַל מגוּנוֹת,

צְבוֹר, צבור חבילות מועקה,

ולעת שבר על מיטתך,

ריק מכל, נקי מאוֹשר,

פּשוֹט ידיך לצדדים

וקרא נואש, נואש, נואש.

שוטי, שוטי מצוקה | 1999

×