איש הקפה טוב. וזה שיש משהו להתעסק בו ולא צריך לחשוב באותו רגע מה לעשות עם עצמנו ופחדינו מפני הזיקנה והמוות – עוד יותר טוב. ואחרי הקפה של חמש יש שעה וחצי עד ארוחת הערב. יש, יש עוד פעילות היום, יש עוד למה לחכות, יש עוד משיח קטן. ומאידך, שעה וחצי לא עוברת בקלות. זה לא רבע שעה שאתה נוגס מלכתחילה חמש דקות מאחור וחמש דקות מלפנים ונשאר עם חמש דקות, שגם מהן אתה נוגס שתיים מהזנב ושלוש מהראש ונשאר עם לא כלום נפלא. לא, שעה וחצי זה חתיכת בשר – הלוואי, אגב, שהיה ישבן. הייתי ברצון משקיע את השעה וחצי באיזו הצלה של איזה ילד מאיזו דירה בוערת או משהו כזה. חצי שעה הצלה, חצי שעה מכבי-אש, משטרה, טה-רה-רם, חצי שעה התרגשות שלאחר מעשה… נו, אנעל נעלי בית.

[חולץ נעל, מסתבך בשרוכי הנעל השנייה]

נפלא. פלונטר. בדיוק עמדתי לפחד מפני הזיקנה והמוות, ופתאום, כמו משיח זוטא, צץ לו אדון פלונטר. אדון פלונטר, הימשך לנצח, ואני – איתךָ!

[מתיר לאיטו את הפלונטר]

התרתי לאט מדי את הפלונטר ואגב כך התגנב לו בזחילה הפחד מפני הזיקנה והמוות.

[מנער ראשו כמו להיפטר מהמחשבה]

זהו, התרתי את הפלונטר, ועכשיו צריך לפעול מהר, לדאוג שלא יהיה שום רווח בפעולותי כדי לא להשאיר סדק לפחדים על הזיקנה והמוות.

[מתחיל לפעול יותר ויותר מהר]

אחלוץ במהירות את נעלי. ארוץ לשים את הנעליים בפרוזדור. ארוץ לשים בתוכן את הגרביים. ארוץ להוריד את הגרביים כאן ואחר-כך ארוץ עם הגרביים בידיים אל הנעליים. ארוץ בחזרה ואניח כאן את הגרביים ואביא אליהם את הנעליים. ארוץ לפרוזדור להניח את הנעליים ובתוכן הגרביים. ארוץ להוציא את הגרביים כדי שהנעליים לא יסריחו. אחזיר לתוכן את הגרביים כדי שאוכל למצוא אותם בקלות בבוקר. ארוץ להוציא את הגרביים, אקח אותם עם הנעליים, אתלה את הגרביים באמבטיה ואניח תחתיהם את הנעליים כדי שאוכל למצוא אותם בקלות בבוקר. אני חש כל הזמן את הפחד מפני הזיקנה והמוות מציץ לי מהסף. עלי למהר עוד יותר.

[פועל כאחוז תזזית]

אני מזיע. אעשה מקלחת קרה ומהירה. ארוץ להביא מגבת. אניח את המגבת ואוריד את החולצה… הוֹפּ, הפחד מהזיקנה והמוות! אני מקבל שלשול מרוב מתח תחרותי לא בריא. אתרכז בשלשול ואלך לבית-כיסא לפני המקלחת. אלבש את החולצה לקראת הישיבה בבית-כיסא. אנעל נעליים בלי גרביים כדי לא לדרוך על טיפות השתן שמסביב לבית-הכיסא. השלשול עבר. הפחד מהזיקנה והמוות מתקרב מהצד. אוריד חולצה וארוץ למקלחת. הוֹפּ, חזר השלשול ביתר תוקף. אלבש חולצ… נדמה לי שיצא לי קצת בתחתונים. אוריד מכנסיים ותחתונים וארוץ לכבס את התחתונים. ארוץ קודם כל לבית-כיסא לגמור את השלשול. לא, ארוץ לאמבטיה להשרות את התחתונים… תפס אותי הפחד מהזיקנה והמוות!

[קופא במקומו, מזיע, מדבר במהירות עצומה]

אמלט מהפחד על-ידי המעשה הבא: אמשמש בקידמת חנות מכנסי. אינני מצליח כי התחתונים שלי מלוכלכים והמחשבה על השלשול מחרבנת לי את המחשבה על המשמוש. אני נאלץ לפחד מהזיקנה והמוות. ארוויח עוד כמה שניות על-ידי הקשקוש הסתמי: משמוש ושמו פשפוש. אוסיף מייד: תוּכּי ושמו מוּקי. אחזור בשנית: תוּכּי ושמו מוּקי. אנסה לעניין את עצמי בתוּכּי. ארוץ לקרוא על כך באנציקלופדיה. אודה ואתוודה שתוּכּי לא מעניין אותי ואין לי כעת דחף לקליטת אינפורמציות. אחזור מייד על המשפט הסתמי: תוּכּי ושמו מוּקי. אגוון על-ידי האמירה הקודמת של הקשקוש: משמוש ושמו פשפוש. אגוון עוד יותר ואבלבל את הפחד מהזיקנה והמוות על-ידי ערבוב האמירות: פשפוש ושמו תוּכּי, משמוש ושמו מוּקי. אני סחוט כל-כך. תוּכּי ושמו מוּקי. אני סחוט ועייף למרות שלא עשיתי כלום חוץ מקצת לכלוך בתחתונים. תוּכּי ושמו מוּקי. אזדקן ואמות. תוּכּי ושמו מוּקי.

[כל הרוח יוצאת ממפרשיו]

אמוּת. תוכי. אמות. אני פוחד. אמוּת. אמות. מוקי. אמות.

×