אל החדר נכנס אדם לא קובע, אדם צדדי ביותר ולא נחשב, מתועב למראה, אחד הגברים השנואים ביותר במסתרים ובלא יודעים בתבל ובהיסטוריה האנושית; אדם שידע שאין לו סיכוי לחיי נצח ובכל זאת קיננה בו, כמדגרת זוהמה דלקתית, התקווה שהוא יהא הראשון שלא ימות ואף יזכה בשל כך, מלבד במוניטין בינלאומי מפוקפק – והרי לא טרח לשם כך! – גם ברווח כספי נאה שיאפשר לו קיום נוח למשך שארית ימי חייו, בתוספת הבאת זונות צמרת יקרות לבתי המלון היקרים בעולם כגון באוֹסלוֹ ובהמבורג ובשיקאגוֹ; אדם שבשנת 1842, בשעת הטבח האיום במחוזות הנידחים והשחונים ביותר של הודו, לא נולד עדיין ובכך נחלץ בערמומיות שאין כמוה, תוך הפקרת בני אנוש אחרים, מן ההרג; אדם נלוז ביותר עם פרצי צחוק רמים, ריריים ולא משכנעים, המביא עימו בשורה תובענית של קיומו; אדם ששמץ ממעשי הטורדנות שלו הגיע בגלויות מהוהות עד לריוֹ דה-ז'נירוֹ; אדם ששתיית קפּוצ'ינוֹ גרמה לו להשתנת-יתר, ושהעז להתלבט ולדווח על כך בקול, מה שלא מנע בעדו להזמין שוב קפוצ'ינו בהזדמנות הראשונה שנקרתה לו; אדם שלא הפסיד ארוחה מימיו, שחמד בשר אשה ושאף למשש אותו אגב לפיתות, וצביטות, ואנחות בהבל פה הבוקע מלוע לא מאוורר, שהוחלקו בו ממתקים; אדם שספר כסף בחנות תוך לפיתה איתנה, ומשגילה שהזבן בחנות שכח לתת לו שטר של עודף, לא יצא מן החנות בחיוך של כלימה ומורך, אלא העז – ובאותו חיוך של מורך וכלימה, כשלחייו בוערות מעט, עמד על שלו ותבע בקול נרגן, קול קטן ודק ומרוסק ולא נעים, את העודף שלו, והניח לזבן להמשיך לחיות בתחושה מעיקה של אדם רמאי, לא ראוי, אולי גנב זעיר, שעשוי ללכת ולאבד עצמו לדעת מחמת תעוקה; אדם שניער מעצמו אחריות כלשהי לגורלו של זבן – והרי באותה לפיתה איתנה שלפת את כספו יכול היה ללפות גם אנשים המנסים להיחלץ מדירה בוערת והנאחזים בכרכוב בשארית כוחותיהם עד שנשמטים ומתרסקים, בעוד שאצלו באותה שעה דווקא הידיים רפות ולחות; אדם שהעז לרצות שחפצים ורהיטים שהעביר לדירתו בגשם שוטף לא יירטבו חלילה, ומה יכול המוביל לעשות, והרי אין גג למכוניתו, וגג עולה כסף, והרי את הכסף כבר לופת הוא, הלַפתן שאין כמוהו; אדם שהתנכר להלכי רוחם הדכאוניים של מובילי רהיטים וזבנים העשויים לתלות עצמם אם לא ימצא להם הוא מוצא – כן, הוא, ודווקא הוא, עליו ועל כתפיו! – ויצילם מן המיצר, שלא לדבר על אביו ואמו המתים שאותם הזניח מכבר, וטמן באדמה בלי לעטוף את גופותיהם בגלילי ניילון לשמור על נקיון הבשר שממנו בקע, והלא יש לזכור שבקע מאן-שהוא, לא מעצמו נולד, אינו אקסיוֹמה; אדם שאלמלא חי, מי היה יודע בכלל מיהו, ומזה פחד מאוד, לא חדל לפחד מפני אי-היותו, מפני מה שיארע לו ממילא, ושכבר אירע לכל-כך הרבה טורקים והודים, מהם שלא נולדו, מהם שמתו, והרי היו ביניהם גם תינוקות, ואלה שלא נולדו היו אפילו רכים וקטנים יותר מתינוקות, ואילו הוא כבר אכל ומישש כדבעי, והספיק לפחד עד זרא, ויחד עם זאת, בשעה שקנה מאוורר לצנן מעט את בשרו בלהט הקיץ, העז לקוות לחיות עוד מספר שנים, לפחות חמש, על-מנת שיספיק לנצל את מלוא מחיר המאוורר; אדם שמיהו באמת – זאת לא יכלו לומר אף אלה שהכירוהו מקרוב; כפוף מצניעות חרישית, אבל רק תטרוק דלת על אצבעו – הו, אז תשמע אותו, לצעוק על אצבע הוא יודע יפה יפה כאילו לא ידעו זאת כל ההודים והטורקים לפניו, כאילו היתה צעקת הכאב המצאה שלו, ועוד מעט יבקש עליה פטנט, וירוויח עליה כסף כדי לבצע את המעשים דלעיל בְּזונות העילית של המבורג, אוֹסלו ושיקאגוֹ, בשעה שהטורקים וההודים כבר חדלו לצעוק מזמן, והלא אפשר להתבייש בכך עד אין קץ; אדם שבשעה שאירעו דברים בקוסמוס, פסע פסיעה לחדר, ואגב כך עלתה וירדה בוהנו בנעל.

×