כבוד וקינאה למכוניות-משא שועטות-רועמות בין ערים, בכבישים שוממים! מאחורי הנהג, רתוק בחרצובות, ארגז המשאית; והוא עצמו לפנים, על מרומי כיסאו, בחדרון קטון, מלבני, בגודל בית-שימוש, שיש בו הכל: טלפון ורדיו, מיתקן להכנת קפה חם וריחני, מזווה עם לחמניות, קופסאות שימורים של מלפפונים וטונה, צנצנת דגים מלוחים, גבינות משובחות, שוקולד, בקבוקון ויסקי, ואפילו כיריים של גאז לטיגון חביתות ונקניקים.

אמרנו "חדרון", אך כלום חדרון? – מישלט רב-עוצמה, עמדת תצפית נוסעת ומנגחת, והנהג – ריבון אדיר, שולט על מרחבים! וזה מה שכל-כך מפעים – גם בית, גם נוסע, גם דורס כשנחוץ! מי לא חולם לפקוח עיניו בבוקר, לדשדש בפיז'מה בעיניים עצומות-למחצה אל בית-השימוש, ושם, עומד נוכח האסלה ומשקיף בצוהר הקטן אל החצר, מושך בידית הניאגרה, נשמעת צפירה ארוכה, הבית מתחיל לנוע, והוא משרבב ראשו מבעד לצוהר, רוח רעננה נושבת על פניו, משחקת בשערו, בתים, שדות ויערות חולפים, הנה האמזונס, הנה יערות קנדה וקרחוניה, הנה אביו ואמו, חיים ומחייכים, מנופפים לו לשלום מצד הדרך, מאחלים לו דרך צלֵחה, וכל השכנים מוחאים כף, ביניהן שכנות עם בשר רך בכותנות-לילה…

ביותר אהובה העצירה בשולי הדרך. היום כבר רד, מאפיר, שדרת עצים מאוושת, ברדיו שירי אהבה אמריקאיים, והנהג מתרווח, לוגם קפה רותח, נוגס חביתה חמה עם נקניק, וקורא ספר בלשי, גם הוא אמריקאי שׂבע, עפעפיו נעצמים, ישתרע על ספסל הנהגים הנפתח למיטה, ואם תִּפְשֶׂה צינת הערב, יש לו תנור חימום חשמלי, יש לו הכל, תבינו, לא תעלו בדמיונכם דבר שאין לו; מסופק לחלוטין, בריא, לא יותר מבן שלושים וחמש ואף לא רמז לטחורים, יישן לרוויה, יקיץ רענן וצלול כפי שלא היינו זה שנים, לפניו משתרע עולם נפלא, חושך צופן הבטחה, ידהר לו הלאה והלאה למרחבים; לפעמים, וזה לא בשמים, יעצור לצד הדרך לנערה בלונדית יפהפייה – תחילה חשב שזונה, אך התברר שלא, שיורשת מיליונים מנבאדה – וכבר תגרש יבחוש שנלכד בשערו בתנועה אינטימית רכה, עד כדי כך חשה בן-רגע מאוהבת ומקורבת, ורוצה ללא היסוס – כזאת היא, ספונטאנית – להתחתן איתו מייד ולנסוע לאמריקה. מי עוד בינינו מקבל הצעות כאלה לפתע פתאום באישון לילה? כבוד וקינאה למכוניות-משא!

אך לפעמים, לא רק מכוניות-משא, לפעמים גם, בייחוד במוצאי-שבתות, בקיץ, געגוע: שְׂדֵרָה בעירנו, היום מאפיר, משפחה טופפת חגיגית, האשה מדיפה ריח בושם, הגבר – ריח סיגריות, ובאמצע הילד שקיבתו רגישה, מריח מקקא. הה, כן, גם שם היה טוב, בתחתונים, גם את זה אהבנו, ללכת, ידינו נטועות בידי הורינו, בתוך הלחלוחית החמימה. ומה עדיף? לנהוג במכונית-משא ולהתגעגע לתחתונים, או בתחתונים ולשאוף למכונית-משא? וגם זה טוב, אגב, להתחבט במחשבות מעין אלה עד אין קץ בשבתך חרב ושומם וחסר תכלית אל החלון לפנות ערב.

×