בחור ובחורה בלילה

 

בחור אני יוצא מחר, השכם בבוקר. תהיה מלחמה.

בחורה אני רוצה שתשמור על עצמך.

בחור אשמור על עצמי, בשבילך. תחכי לי?

בחורה כל הזמן.

בחור תתגעגעי?

בחורה אחשוב רק עליך. [שניהם שותקים] על מה אתה חושב?

בחור אני חושב מה יקרה אם אחזור בלי יד.

בחורה אל תדבר ככה.

בחור אני מוכרח לדעת מה תעשי אם אחזור בלי יד.

בחורה [נרגשת] אני אוהבת אותך.

בחור גם בלי יד?

בחורה כן, כן.

בחור ובלי יד ורגל?

בחורה אמרתי לך להפסיק לדבר על זה.

בחור אני לא יכול. זה קורה, את יודעת, שמאבדים גם יד וגם רגל.

בחורה אני אוהַב אותך.

בחור באמת?

בחורה כן.

בחור יהיה לך קשה.

בחורה לא חשוב. אני אוהב אותך כפי שתבוא. [שניהם שותקים] אבל אתה תבוא בריא, נכון שתבוא בריא?

בחור כן. [שניהם שותקים]

בחורה אל תהיה עצוב כל כך

בחור מה תעשי אם אאבד שתי רגלים ויד?

בחורה אני לא רוצה לחשוב על זה.

בחור כסא גלגלים.

בחורה די, אני מבקשת.

בחור תצטרכי להסיע אותי בכיסא גלגלים.

בחורה [מחבקת אותו] אני לא יכולה לשמוע אותך מדבר על זה. תן לי לא לחשוב על זה. [שניהם שותקים]

בחור [אוחז בה בעדינות בזרועותיו, לוחש] אבל לא ענית לי עדיין [הבחורה מחבקת את צוארו] לא אמרת לי מה תעשי אם אאבד שתי רגלים ויד (הבחורה שותקת) את לא עונה. כבר קשה לך. (הבחורה מתחילה לבכות) את בוכה אבל לא ענית לי. (הבחורה בוכה עוד יותר) אני פוחד שאאבד שתי רגליים ויד ולך יהיה קשה להחליט. לא אכעס אם תגידי לא.

בחורה (מתוך הבכי) אתה יודע שאוהב אותך! אתה יודע שאוהב אותך תמיד!

בחור (מלטף רכות את שערה, בשקט) ומה עם שתי רגליים ושתי ידיים?

24.7.1967


כך הכרתי את בעלי

 

אשה עומדת על הבמה

 

אשה [לקהל] עלי לספר לכם כיצד הכרתי את בעלי. זה היה בצהרי יום קיץ. עמדתי ברחוב התבוננתי בשמיים הכחולים, שם התחולל אותה שעה קרב אוירי נפלא בין מטוסינו למטוסי האויב. [נושאת עיניה למעלה, מרימה ידיה וצועקת בהתלהבות] מיג! מיג מאחוריך! תוריד אותו! מיג! [נכנס איש מאחוריה. הוא אדיש לגמרי למה שנעשה למעלה. הוא ניגש מגבה אל השאה ולופת בשתי ידיו מאחורה את שדיה. האשה אינה שמה בכלל לב, ממשיכה לצעוק] מיג! מיג!

איש [באדישות, לוחש מעבר לכתפה] כן, מיג.

אשה [שאינה מבחינה בו] מיג נופל! מיגל נופל! שניים!

איש [כמו קודם] כן. שניים. [ממזמז את שדיה] שניים.

אשה [עדיין אינה מבחינה בו] עוד מיג! עוד מיג! דפוק אותו!

איש [כמו קודם] כן, דפוק אותו. [פאוזה, האשה מורידה את ידיה ומבטה. היא מפנה אליו את ראשה לאט לאט ומתבוננת בו כשידיו עדיין על שדיה. הם מתבוננים זה בזו. פאוזה ארוכה]

אשה [לקהל, ידיו עדיין על שדיה] כך הכרתי את בלי.

 


קרב אווירי

על הבמה, בקבוצה אחת, יושבים כולם, פרט לאחד, ומביטים השמיימה על דבר-מה המתרחש שם. יוחנן פוקס מגיע למקום, רואה את כולם

פוקס [פונה אל איש מבין הנוכחים] סליחה, אדוני, לְמָה מחכים?

איש [ממשיך להביט השמיימה] כפי שאתה רואה, מתחולל בשמיים קרב אוירי למופת בין מטוסינו לבין מטוסי האויב ואנחנו מסתכלים בחרדה מהולה בסיפוק בהגשמת עליונותנו האוירית.

פוקס [פוקס מעיף מבט למעלה, אבל הקרב אינו מושך אותו. התעניינותו של החרמן הזה, פוקס, נתונה בעיקר לאחת הנשים היושבות בקבוצה. הוא נעמד בסמוך לה, מציץ בשמיים ובשדיים לסירוגין. ולבסוף] שמי יוחנן פוקס, אפשר להזמין אותך לרקוד? [האשה אינה מתיקה עיניה מן הקרב. היא קמה באופן מכאני, מבלי לראות את פוקס, מניחה ידה על שכמו, שניהם מתחילים לרקוד על פני הבמה ולס איטי, כשהאשה ממשיכה להביט השמיימה, ופוקס, בארשת עצובה, מתבונן בשדיה. הריקוד הזה הוא לקצב תיאורו של האיש]

איש שלושה – מטוסי – אויב – משמאל

מטוס – שלנו – באיגוף – גדול

מצד – מזרח – בזוית – מתקרב,

פגיעה – ישירה – במטוס – האויב,

צולל – לים – בעשן – כבד,

הטייס – אינו מצליח – לצאת,

מטוס – שני – מאבד – כנף,

נוסק – למעלה – לגובה רב,

 

שלנו – מבצע – תפנית – חדה,

פוגע –  בזנב – פגיעה – שניה,

המטוס – מתרסק – לאלפי – רסיסים,

עם – הטייס – וכובע הטייסים,

 

שלנו – בזינוק – אנכי – צולל,

מטוס – אויב – שלישי – מחסל,

נשרף – נופל -= לעבר – החוף,

השמיים – ריקים – וכחולים – סוף.

 

[אפשרות אחרת היא ריקוד בדממה גמורה וללא תיאור הקרב, האור יורד]


חולדה וזאב נוסקים במטוס

 

זאב הגובה 40000 רגל. הגובה 40000 רגל.

חולדה אני יודעת מה אני רוצה. תמיד ידעתי מה אני רוצה. לא היה רגע שלא ידעתי מה אני רוצה. אל תדאגו. אני יודעת מה אני רוצה. אני בּוּבּוּש ואני יודעת מה אני רוצה.

זאב הגובה 60000 רגל.

חולדה אני בחורה מעשית ותכליתית. אני מעשית ותכליתית כמו שרק בובוש יכולה להיות. אני בובוש. אני בובוש-בובוש. מגישים לי כל בוקר למיטה קפה ותרנגולת.

זאב הגובה 70000 רגל.

חולדה  כשאני רוצה משהו אני משיגה את זה. אצלי אין חכמות. כשאני ישנה בין שתיים לארבע זה קדוש ובעלי חובש כיפה.

זאב הגובה 100000 רגל.

חולדה אני בורגנית קטנה, זו מה שאני. אני רוצה נוחיות בחיים. אני לא בעל-שם-טוב. לי נחוץ פריג'ידר.

זאב הגובה 200,000 רגל.

חולדה אני רוצה את שלי, מה אכפת לי מהשאר? אני בובוש וחיי מנוקדים בְּבּוּבּוּשִׁיזְמִים פרחוניים.

זאב הגובה 500,000 רגל.

חולדה כשאני מפהקת אז אני יודעת שאני מפהקת. בלי קונצים. אני אשה מסודרת, משפחה, ילדים, בית, אוטו, וכשאני מפהקת אז יודעים שאני מפהקת. אגב, אני לא פיילה. הו, לא אני.

זאב הגובה 700,000 רגל.

חולדה אין לי אידיאלים, כזאת מין בובוש אני, מטריאליסטית ואגואיסטית. קודם הציפורן הקטנה שלי ואחר-כך בלגיה.

זאב הגובה 900,000 רגל.

חולדה מגישים לי כל בוקר למיטה קפה וחלבן. אבל איפה בובוש? בובוש באמבטיה בובוש לא מעונינת. בובוש לא יורדת ממהנדס לרוכל, בובוש עולה ממהנדס לארכיטקט.

זאב הגובה 1,000,000 רגל.

חולדה [עולה על כיסא, מושיטה את ידה כלפי מעלה ומושכת במשהו לא נראה. נשמעת צווחה מחרדה מבחוץ] ועכשיו גם תפסתי את אלוהים בביצים.


פרידה ערב הגיוס

 

הנער המיועד לגיוס יושב עם אביו, אמו וחברתו בליל גיוסו לצה"ל

נער אבי, אמי, חברתי הנוכחית, סלחו לי שאני לא שותה איתכם כוסית נוספת לכבוד גיוסי לצבא מחר, אני מרגיש שאני הולך להקיא את כל הנקניקים שהכנסתם לי.

אב להקיא? למה להקיא?

נער אל תעשה את עצמך אידיוט, אבא, וסלח לי שאני קורא לך ככה, אבל אם אני הופך ממחר לגבר, אז לקרוא לך אידיוט זה חלק מהעניין. אני מציע עכשיו שכל אחד ינאם את נאום הפרידה שלו ואחר כך אומַר אני את המלה האחרונה ונלך לישון.

אם אתה רוצה כוס מיץ?

נער נאום הפרידה, שלך, אמא.

אם [קמה] אני אמא.

אב ואני אבא.

נער חכה לתורך, אידיוט.

אב אל תקרא לי אידיוט!

אם הוא הולך מחר לשלוש שנים לצבא, אידיוט!

נער אידיוט!

נערה [מהוססת] אידיוט.

נער המשיכי, אמא.

אם אני אמא, אני ילדתי אותך בייסורים, טיפלתי בך כל השנים, שמחתי בשמחותיך וסבלתי, כשסבלת. אתה היית ותהיה תמיד חלק ממני. עכשיו, שאתה הולך לצבא, אדאג לך יום ולילה. תוך שלוש השנים שתהיה בצבא יתהוו קמטים בפני ושערותי יתחילו להלבין. אני אשלח לך לצבא חבילות מלאות בכל-טוב, אכתב לך כל יום מכתב, אקשיב לחדשות בידיים רועדות, אבכה כשתבוא לחופשה ואבכה כשתחזור לצבא. לא אפסיק לחשוב עליך, אתה כל מה שיש לי [יושבת].

אב [קם] קראת לי כאן לפני רגע אידיוט. לא אגיב עכשיו על הכינוי הזה, אבלע אותו בשקט ואשוך את שפתי כפי שאיאלץ לעשות לא פעם במשך שלוש השנים הבאות ולאחריהן. אני לא ילדתי אותך אבל אתה הזרע שלי. [הנערה מצחקקת] הוא הזרע שלי! ואני אוהב אותך ודואג לך בדיוק כמו אמך, בהבדל האחד, שאני שומר את הכל בפנים. אכתוב לך ביחד עם אמך, אשלח לך כל סכום שתרצה כדי לקנות תסס בשקם, ואנצל את כל הקשרים שלי כדי להשיג לך חופשות. ממחר, יום לכתך לצבא, אני נכנס לסתיו-חיי. זה הכל. ואל תקרא לי אידיוט [יושב]

נערה [קמה] אני חברתך הנוכחית, ואף על פי שאנחנו עדיין רק בשלב המזמוזים, אני אוהבת אותך וקשורה אליך כמו שאוהבת נערה בת 17. אני אחשוב עליך בזמן הלימודים ובלילה. לפני השינה, אציץ בתמונה שלך. אל תצפה לזה שלא אישן טוב בלילה או שהשיער שלי ילבין, אני רק בת 17 ואני רוצה לחיות. אשלח לך מכתבים ארוכים וחבילות סמליות. אחכה לך כשתבוא לחופשות ובאחת מהן אחליש את ההתנגדות שלי ואשכב איתך. עם כל זה אינני בטוחה שאשאר חברתך במשך כל שלוש השנים, סוף סוף שנינו עדיין צעירים ורק מגששים את דרכנו. בכל אופן, דע לך שבכל מקרה אני מאחלת לך כל טוב מכל הלב שלי. [יושבת]

נער אני יוצא לצבא בהרגשה שמקיפים אותי בכל  האהבה, התום ומיטב הרגשות שאדם עשוי להיזקק להם בתנאים המצפים לי. אני מוכרח גם להוסיף שהמגייסים שלי בצבא הם בעלי פרצוף אנושי ואינם נובחים, ולרמטכ"ל ולחבר הקצנים שלו פנים סימפטיים ומעוררי-אמון, ואני גם יודע שהצבא ידאג לצרכי ולחיי ככל שיוכל. אני מודה לכולכם בעד הכל. [פאוזה] ואם יפגע לי כדור בראש? [פאוזה. כולם מסתכלים בו והוא בהם] אה? [פאוזה] אה? [פאוזה] אה? ידעתי, זונות, ידעתי. אז אני הולך להקיא את הנקניקים והגבינות. לילה טוב. [יוצא. השאר ממשיכים לשבת]

אב בהתחלה אידיוט ועכשיו זונה. ומוכרחים לשתוק.


סבא'לה גליציה

 

סבא וסבתא ברוצקוס יושבים בנחת בחדרים כשלתוכו מתפרץ לפתע כרוח סערה נכדם צבי א. צבי המכניס משב-רוח של נעורים תוססים

 

צבי שלום, סבא ברוצקוס, שלום, סבתא ברוצקוס.

סבתא שלום צבי א. צבי, ילד חמוד.

סבא [קצת חירש וקצת סומא] מי זה בא?

סבתא זהו נכדנו היקר צבי א. צבי, בא להכניס לנו קרן-אור לחיים השחורים שלנו.

סבא [בכבדות] שלום, צבי א. צבי, מה שלומך? מה שלום אבא ואמא? מה שלום מיקי וחננטרופה? [צבי ניגש אל כסא פנוי במרץ-עלומים, מביט בו, מגחך בשובבות מתפנקת לעבר הזקנים, בועט בכיסא ומפיל אותו. סבא קם בכבדות ממקומו, ניגש אל הכיסא ומרים אותו, חוזר למקומו ויושב] שב. [צבי מגחך וחוזר על המעשה שלו. סבא ניגש שוב אל הכיסא, מרים אותו ומתבונן בצבי מלמטה למעלה] אתה מפיל את הכסא.

צבי אני שובב.

סבא אה?

צבי [מרים את קולו] אמרתי שכל החן הצברי שלי נובע מזה שאני עושה מעשי קונדס שובבים בספונטניות מוחלטת.

סבא אני לא יודע, אני רוצה  את הכסאות אצלי בבית שלמים. [לסבתא] למה את לא אומרת לו שום דבר?

סבתא מה אני יכולה להגיד? אני סורגת לו כפפות לאוזניים בשביל הפטרולים שלו בפיקוד צפון, הוא הנכד שלי וסבתא זה תמיד סבתא.

סבא  אה?

סבתא [מגבירה את קולה] סבתא זה תמיד סבתא.

סבא בסדר גמור! תזכרי שעזבת אותי לבדי מול הנכד המשתולל ברגע הקובע! רק שתזכרי!

צבי סבא'לה, אל תרגיז את סבתא'לה, היא מקבלת את חסותי.

סבא נכד משתולל צבי א. צבי, אני מזהיר אותך, תן לי לגמור את החיים שלי בשקט עם כסא שלם.

צבי סבא'לה ברוצקוס יקר, איך להסביר לך שמעשי הקונדס שלי נעשים בטבעיות ובחופשיות של ילד תמים, הם התבלין המעניק לי את הקסם האישי הצברי המאפיין אותי;  כך גידלו אותי ואין מה לעשות נגד זה. [תוך כך הוא מסובב את סבא בקלילות ובועט בעיטה קלה בישבנו אגב גיחוך. סבא מתחיל לבכות]

סבתא תראה מה שעשית, צבי א. צבי, העלבת את סבא, התוסיק שלו לא בגילך והוא דורש יחס.

צבי מה אני יכול לעשות, סבתא'לה? אם הקסם שלי כובש, אז הקסם שלי כובש.

סבתא אל תבכה, ברוצקוס, הוא לא התכוון. הוא בסך הכל שובב. די. אל תבכה.

סבא [תוך בכי] איתך בכלל אין לי מה לדבר! לעזוב חורבה כמוני בגיל 80 לטובת הנכד המשתולל!

סבתא הוא רצה רק להקסים אותך.

צבי [שהעניין מתחיל להרגיז אותו, מסובב את סבא אליו ותופסו מתחת לסנטרו] תגיד לי רגע, סבא'לה, כשאתה עומד פה ומיילל על עצמך כמו אליהו חתולי, מי שומר עליך מהערבים, אה? מי מגן עליך ודואג שלא יבואו ערבים בלילה וישחטו לך את הגרון, אה, סבא'לה גליציה?

סבא מה?

צבי מו! היום זה לא תקופת הטורקים, סבבא'לה גליציה, היום הביטחון הוא רציני מאוד! ואנחנו לא מפקירים כמו שאתם הפקרתם את עצמכם והלכתם כמו כבשים, אנחנו זן חדש, סבא'לה גליציה, אנחנו שומרים, אנחנו דואגים, אנחנו נותנים את החיים שלנו בשביל לאסוף את העצמות הקרות שלכם ולחמם אותן, ואתה הרי לא רוצה שאני אעזוב אותך ואפקיר אותך כמו תרנגולת לערבים, אה, סבא'לה גליציה?! אה?

סבא אה?

צבי אז איזה טענות יש לך בכלל, סבא'לה גליציה? אני חייל או שאני אחות רחמניה – תחליטו! והמתח שרובץ עלי בגללך, סבא'לה גליציה, אם אחרי כל זה אני מרשה לעצמי פעם ביובל להתלוצץ עם הכיסא שלך, אז לא צריך לקפוץ עלי כמו מכשפה'לה, סבא'לה גליציה! [מרים את סבא באויר בסנטרו] כי לי סולחים ואותי אוהבים בלי שום חכמות! [מסיר ידיו, מתיחותו פגה, הוא מגחך לסבא. הסבא משיב לו בגיחוך נפחד].

×