[חולדה יושבת על ספסל, שבויה בקסמה הפנימי. בועז עובר על פניה, נעצר, מחזיר פניו אליה, נועץ בה מבט ממושך. היא מרימה מבטה ורואה אותו. הסתכלות הדדית ממושכת]

חולדה אני יושבת, משמע אני קיימת.

בועז אני לא מאלה שיושבים.

חולדה שמי חולדה. חולדה דֶבֶר. נולדתי בתל-אביב באווירה סולידית לאבי הארכיטקט ולאמי הפּוּבְּליציסטית. גדלתי והתפתחתי כמו נגינת חליל, ובגיל 17, בעוד אני מצחקת עם נערים בגימנסיה, נבחרת ל"חיננית הצנחנים" ברצועה ובצפון סיני לשנת הכספים 67/68 בזכות שדי הגמישים מחד והמוצקים מאידך. כעת אני מתמחה באוניברסיטה ביסודות משפט נזקי מלחמה ומתכננת חיי אור ונחת לתפארת המדינה והלאום.

בועז אני סגן בועז ואני ממ"ז. ידידים, שרי ממשלה ועיתונאי חוץ מכנים אותי ממ"ז בועז הנועז, דבר שהוא למורת רוחי מכיוון שאיני רואה בעצמי אלא חייל פשוט הממלא את חובתו, וכל אחד אחר במקומי היה נוהג כמוני בפשיטת הטנקים המפורסמת שלי שעליה קיבלתי ציון לשבח מיוחד מידי האפיפיור שאינני יודע מדוע נתן לי אותו, שהרי כל אחד אחר במקומי היה נוהג כמוני. בלוריתי הפרועה ועיני השובבות הן מורשת ילדותי הקונדסית בחיק אבי הפובליציסט ואמי האורתופדית. בגיל 15 נמשחתי לכוהן הגדול של הגדנ"ע, וכיום אני קצין מבריק ושועל טאקטי ומוכיח עצמי שעה שעה לתפארת המדינה והלאום. [הוא מתיישב לצידה] אני גמיש.

חולדה סתיו.

בועז אני לא מאלה שמסתכלים אם סתיו או לא סתיו.

חולדה גם אני אינני מתבטאת בדרך כלל בצורה כזאת ולכן חושבים אותי מרבית מכירי ובני-לווייתי לנערה עליזה, קלילה ושטחית. הם אינם יודעים כי מלבד אינטלקט מתמטי אני גם בעלת עולם נפשי רגיש ומסוגר. למעשה אני נערה סתווית אשר בתוכה מחלחל עצב קיומי טמיר. כמו כן אני חרדה מאוד לגורל היהדות ומחשבות רבות הקדשתי לחקר השואה.

בועז ההרגשה הזאת מוכרת לי אף-על-פי שאינני נוטה להודות בה בפומבי. אני מופיע לפני חברי לנשק כלוחם נמרץ, עניני ומחוספס, ואני עוטה על עצמי קליפה קשה רק כדי לחפות על רוך-ליבי ועדינותי הטבעיים. אלוקים בלבד הוא היודע כי אני אדם חושב ומסובך, ועם תום יום קרב, מול מחזות ההרוגים והפצועים, אני חושק שפתי בכוח ואין איש מעלה בדעתו כי אני חש בקרבי קשר בל-יינתק למקורות החסידות והקבלה. ולסיכום: אני בחור לגמרי לא פשוט.

חולדה גם אני בחורה לא פשוטה.

בועז וגם אני בחור לא פשוט. [פאוזה. קולו קצת עמום וצרוד, קול של מאוהב] חולדה…

חולדה כן.

בועז [מנשק נשיקה חטופה בכתף ימינו] זוהי כתף ימין שלי. [מנשק בכתף שמאלו וגם שמאל.

חולדה [קולה חנוק מתאווה, מתחילה לנשק בלהט את שתי כתפיה וזרועותיה] חולדה… חולדה'לה שלי…

בועז [מנשק את כתפיו וזרועותיו כמוה] ממ"ז שלי… ממ"ז בועז הנועז שלי…

חולדה אני אוהבת אותָךְ…

בועז שלי, שלי… אתה שלי ואני שֶלךָ…

חולדה [אינה יכולה להתאפק יותר, קמה ממקומה, נסערת] אני כל-כך אומללה! כל-כך אומללה!

×