היה חושך, ואחר-כך הבזיק אור, נשמע פיצוץ עז, ובקהל נשמעה צווחת חרדה מענגת, וכשהתפזר העשן נגלה, עומד לו במרכז הבמה בתנוחת קיפאון, הזמר הנערץ, ברכיו כפופות מעט, וכפות ידיו צמודות מעל ראשו כמי שצנח זה עתה מלמעלה. רחש של הסכמה עבר בקהל, ואחריו קול תשואות ממושכות. ואף לאחר שנדמו התשואות עוד נשמעו מלמולים של שביעות רצון, ואנשים הִנהנו זה לזה.

חלק הנהנו מפני התחבולה הבימתית הנאה, שערכה בכך שהיא צפויה, חביבה ומוכרת, ובכל זאת מחכים לה כאל הפתעה מרעישה, והיא מעלה על השפתיים שחוק של "ראינו גם ראינו" מתוך קורת-רוח פושרת. ההנהון לא בא אלא לומר כי אכן טוב ונכון שיהיה הֶבזק ופיצוץ ועשן, ומתוכם יופיע לו זמר. בתוך הנהון זה נטמע לו גם הנהון נוסף, הבא פשוט לאשר את מה שקרה לפני רגע ולומר: "כן, ככה זה היה".

אלה בקהל שקראו בעיתון עוד בצהריים שכך תיפתח ההופעה, הנהנו בראשיהם לשם אישור והסכמה על שהכתוב בעיתון חפף את המציאות, ואף סיפרו אגב הנהון לבני-שיחם, "כך באמת כתבו בעיתון שיהיה", ובני-שיחם, שכבר הנהנו הנהון אחד כפול של "ראינו גם ראינו" ושל "כן, ככה זה היה", הוסיפו למספרים עוד הִנהוּנון אחד, לאות ששמעו את מה שאמרו.

(היו שם ללא ספק גם הנהונים מושהים, אלה שיבואו למחרת, בקרוא חלק מן הקהל בעיתון הבוקר שכך נפתחה ההופעה, והם יהנהנו בראשיהם לאישור והסכמה "כן, ככה זה באמת היה", והם יספרו זאת לבני-שיחם שלא היו שם, ואלה יהנהנו בראשיהם לאות ששמעו מה שאומרים. טוב יותר למהנהנים מתוך ידיעה מאשר למהנהנים לאות ששמעו, כי היודעים היו שם, הם יודעים משהו ואומרים אותו, ואילו בני-שיחם אינם ולא כלום, תפקידם בעסק זה הוא רק לשמוע ולהנהן בראשיהם ששמעו, והרי זה תפקיד קטון על בימת החיים, ממש אפסי, אין בו שום הֶבזק, התפוצצות ועשן; לא רק שלא היו בהופעה, גם אין להם מה לעשות אלא לנענע בראשיהם במאונך כטיפשים, ולהכריז בשתיקה "הנני בעל אוזניים". למען היושר נציין שגם המהנהנים מתוך ידיעה אינם בשיא האושר בעת ההנהון, ואין להם כרגע שום הבזק או פיצוץ.)

הכי טוב לאלה מן הקהל שבאו עם ילד קטן, והילד נבהל לנוכח ההבזק והפיצוץ ופורץ בבכי של אימה, ואז המבוגר צוחק בקורת-רוח לתגובתו, מחבקו ומנשקו להרגיעו ולסוכך עליו, ויוצא לו להיות נעלה על ילד קטן, כי הוא אינו נבהל משטויות, הוא אמיץ, ונוסף לזה גם יוצאים לו רגשות אבהיים נעימים כלפי האידיוט המתוק, והוא אוסף את הילד הגועש לזרועותיו, ומהנהן אל אשה אחת היושבת בסמוך אליהם ומתבוננת בהם, הנהון האומר "ילד הוא ילד".

הנהון זה הוא הטוב, הנעים והמרגש שבכולם, ואף אנו נברך את בעלי הילדים שהיו בהופעה, לרגל הוּלדת ילדיהם החמודים ולרגל הטוּב שיצא להם מן ההנהון, ונברך גם את החמודים עצמם בק)חוק מבודח ובהנהון נמרץ: "כן, ככה זה היה".

×