מחזה עם שתי לוויות ושתי חתונות

הדמויות

קרוּם

האם אמו של קרום

שקיטא

תוּגתי

דולצ'ה

פליציה אשתו

תכטיך

טרוּדה

דוּפה

צוויצי

ברתולדו

ד"ר שיבויגן

סניטר, ספר, אחות, חתן, כלה, צלם, קברן.

 

מערכה ראשונה

תמונה 1

שדה-תעופה. לפנות ערב. האם, שקיטא.

 

האם הודיעו שהמטוס נחת. בעוד רגע אראה את בני. הנה הוא בא.

[נכנס קרום עם מזוודה, מחבק את האם.]

קרום לא הצלחתי בחוץ-לארץ, אמא. לא הרווחתי כסף ולא נעשיתי מאושר. לא ביליתי, לא התקדמתי, לא התחתנתי, לא התארסתי ולא הכרתי אף אחד. לא קניתי כלום, לא הבאתי כלום. במזוודה שלי יש לבנים משומשים וכלי רחצה. זהו, אמרתי לך הכל, ואני רוצה שתעזבי אותי במנוחה.

האם [מסתכלת על המזוודה.]

בטח מכין לי איזו הפתעה.

קרום לא.

האם בטח איזו הפתעה לאמא.

קרום לא! לא!

האם מה אתה צועק?! מישהו רוצה ממך משהו?! באת ארצה כדי לריב?!

[בוכה.]

קרום כבר מרגיזים אותי. יש לך מזל גדול שלא נעים לי לצעוק בשדה-תעופה.

שלום שקיטא.

[מורה על האם הבוכה.]

משמחה. למה תוגתי לא בא?

שקיטא הוא מרגיש לא טוב. מחכה לך אצלו בבית.

קרום הולכים.

[יוצאים]

 

תמונה 2

מרפסת בית תוגתי הסמוכה למרפסת בית דולצ'ה ופליציה. לפנות ערב. תוגתי יושב.

 

תוגתי מר דולצ'ה! מר דולצ'ה!

[דולצ'ה יוצא למרפסת.]

סלח לי על ההפרעה. בעיתון כותבים היום שהבכי משחרר את הסרעפת, ושאדם בריא צריך לבכות מפעם לפעם.

דולצ'ה אתה רוצה שנבכה יחד? אבל אני ואשתי בדיוק הולכים עכשיו לחתונה.

תוגתי חשבתי לבקש שתשימו איזה תקליט עצוב. מוסיקה עצובה מביאה לי מייד דמעות.

דולצ'ה תצטרך לבכות מהר כי אנחנו תיכף ומייד יוצאים.

תוגתי אולי תלוו לי את הפטיפון? אני אשמור עליו.

[נכנסת פליציה.]

פליציה אתה יודע שאנחנו לא מוציאים את הפטיפון מהבית חוץ מבמקרים שאנחנו עוברים דירה.

דולצ'ה אבל תוכל לשמוע מהדירה שלנו, החלונות הרי פתוחים.

פליציה תיגש ותשים לו כבר משהו, חבל על הזמן.

תוגתי אם אפשר שיהיה זמר. אם הזמר בוכה, גם לי קל לבכות.

פליציה תשים לו את האיטלקי.

[דולצ'ה יוצא.]

תוגתי תודה. אני מרגיש שאם רק אצליח לשחרר את הסרעפת…

פליציה שמעתי.

[יוצאת. נשמעת מוסיקה עצובה וקול זמר איטלקי. תוגתי מנסה לבכות. המוסיקה נפסקת. מופיעים דולצ'ה ופליציה לבושים יפה, ברחוב. הם מסתכלים לעבר תוגתי.]

תוגתי לא יצא. לא הספקתי.

דולצ'ה מצטערים, אנחנו לא רוצים להפסיד את המנה הראשונה.

פליציה לשמוח לפי התקליטים שלנו, לבכות לפי התקליטים שלנו; אני גם כן רוקדת על מוסיקה של מישהו אחר?! רק לנצל! אנשים שאין להם פטיפון, מוטב שיתרגלו לבכות מהדממה!

[יוצאים דולצ'ה ופליציה. חוגתי מנסה לחזור על השיר מהתקליט, ללא הצלחה. מפסיק.]

 

תמונה 3

בית תוגתי. ערב. תוגתי. נכנס קרום.

 

קרום שלום, תוגתי. חזרתי לפנות ערב.

תוגתי ראית קצת, מה?

קרום שום דבר. רוב הזמן ישנתי. "שם בחוץ-לארץ, החיים…" – לא מצאתי. כנראה שאני אוהב יותר לחשוב על נסיעה, מאשר לנסוע. אתה הרי מכיר אותי: רוצה הרבה רצונות, אבל בלי לעשות. מחכה כרגיל שייכתב לי מתחת ליד הרומאן הגדול של המאה. מחכה כרגיל שאפגוש יום אחד ברחוב, לגמרי במקרה כמובן, יפהפייה עשירה שתרצה לפתע בי, רק בי…

תוגתי כמובן שלא בי, אני לא מהווה בשבילך תחרות, אני חולה.

קרום …ומעל לכל, מחכה שבאיזה אורח פלא אמצא את עצמי יום אחד מחוץ לשכונה הזאת, מחוץ לעיר, בבית לבן מוקף גינה, הרחק מהאוטובוסים והעשן, עם אשה יפה ומגרה ושני ילדים.

תוגתי קרא לאחד מהם על שמי.

קרום בדבר אחד אתה מוכרח להודות, שהצלחתי עד היום, למרות כל הבטלנות שלי: לא להתחתן. כי להתחתן ולהוליד ילדים פה, בשכונה הזאת, עם משכורת של פקיד, זה סוף כל החלומות. תביט איך נראים פה כולם. בושה. לא. לא אני. אני רוצה לקחת לי עכשיו איזה שנה-שנתיים. לשבת ולכתוב רומאן על השכונה הזאת, לעשות ממנו כסף ולהגיד שלום. שלום לכם רבותי, התפרנסתי לי קצת מחייכם ומסבלותיכם, עכשיו אני הולך לחיות, שתחנקו. [פאוזה]

חבל לי רק על אמי. היא מזדקנת. רצתה עוד להספיק לנכד.

תוגתי קרום…

קרום מה התרחש בינתיים פה?

תוגתי כלום. שמעת בטח שטרודה הולכת עם מישהו אחר. שמו תכטיך. גמר טכניון, או גומר טכניון.

קרום טרודה היא שלי ברגע שאני קורא לה. כרגע אני פשוט לא מעוניין.

[קם.]

תוגתי קרום, אני רציתי לשאול אותך משהו.

קרום לא מוכן לשמוע יותר את השאלה הזאת.

תוגתי רק עוד פעם אחת, קרום.

קרום בשום אופן לא.

תוגתי תהיה בן-אדם, קרום. תראה, אני חולה. שאלה קטנה עם תשובה קטנה. תגיד לי רק "כן" או "לא".

קרום אלוהים, למה חזרתי!

תוגתי מתי יותר כדאי לי לעשות התעמלות, בבוקר או בערב?

קרום בבוקר.

תוגתי תן לי קודם להשמיע לך את השיקולים לכאן ולכאן.

קרום אני מכיר כבר בעל-פה את כל השיקולים לכאן ולכאן.

תוגתי תן לי פעם אחרונה להשמיע לך את השיקולים, ואחרי זה תיתן לי תשובה סופית ואחרונה. זה לא סוד שהצרה עם הבריאות שלי היא שעד היום אני מתלבט אם לעשות התעמלות בבוקר או בערב. אם בבוקר, לפני יום העבודה קיים חשש שההתעמלות מעייפת ואני אהיה עייף בעבודה: ואם בלילה, לפני השינה, קיימת אפשרות שההתעמלות מרעננת, ואז יהיה לי קשה להירדם: ובצהריים זה לא בא בחשבון, כי אני לא איש פשרות, אצלי זה בתחילת היום או בסוף היום. כרוכות בזה גם בעיות אחרות, כמו בעיית הרחצה למשל. אם אני מחליט להתעמל בבוקר, אני עושה אחרי זה מקלחת, ואז, אחרי יום העבודה מה יהיה, אני שוב אתקלח? זה לא ריאלי, בייחוד לא בחורף. ואם להתעמל בלילה, לפני השינה, כמובן שאין אז טעם להתקלח בבוקר, אבל אז צפה שוב השאלה, אולי המים מרעננים ויותר כדאי לי בבוקר? חמש-עשרה שנה אני מתחבט בבעיה, ובכל פעם שאני מחליט משהו, אני נתקל במאמר בעיתון שמוכיח את ההיפך. למה לא עושים אחת ולתמיד קונגרס רפואי בינלאומי על הבעיה הזאת ומחליטים סופית? רבותי הדוקטורים, אתם הורגים אותנו. עכשיו תגיד לי את התשובה הסופית שלך, בתנאי שלקחת את כל השיקולים בחשבון.

קרום בבוקר.

תוגתי ואם ההתעמלות מעייפת?

קרום שלום.

תוגתי תענה לי, אתה רואה כמה אני סובל, אני הרי לא נהנה מהשאלות האלה, אבל הן שורפות אותי. נו, תגיד לי כבר, אם בבוקר, אולי ההתעמלות מעייפת?

קרום תוגתי, אתה אדם בעל תשוקה חולנית לבריאות ולי אין יותר כוח אליך. זוהי תשובתי הסופית.

תוגתי כלומר ענית לי "בבוקר" רק כדי להיפטר מהשאלה. אתה רואה? איך אני יכול לקבל את החשובות שלך ברצינות? על מה אתה מסתמך כשאתה אומר "בבוקר"? אה? אתה רופא?

קרום לילה טוב.

[יוצא.]

תוגתי [לעצמו:]

כתוצאה מכל הספקות המכרסמים האלה חליתי. חליתי. עכשיו אין כבר בכלל מה לדבר על התעמלות. אפילו לבכות אני לא יכול.

 

תמונה 4

בית-קפה. ערב. טרודה ותכטיך יושבים ליד שולחן. שקיטא ליד שולחן אחר. נכנס קרום.

 

קרום שלום, טרודה. היום חזרתי.

טרודה אני רואה.

קרום רציתי לכתוב…

טרודה אתם מכירים? זהו תכטיך, זהו קרום.

קרום אפשר להצטרף?

טרודה אנחנו כרגע חשבנו ללכת.

קרום עוד לא עשר.

טרודה אני עייפה.

[טרודה ותכטיך קמים.]

לילה טוב.

[פונה ללכת עם תכטיך.]

קרום אני אבוא אלייך יותר מאוחר.

[טרודה ותכטיך עוצרים. פאוזה.]

תכטיך שילווה הוא.

טרודה למה?

תכטיך ככה. שילווה הוא.

קרום למה לא? אני אלווה?

[לתכטיך:]

היה נעים להכיר.

תכטיך אני בטוח שהיה נעים.

[יושב ליד שקיטא. קרום ניגש אל טרודה שהתרחקה מעט.]

טרודה אתה לא אוהב אותי ואני מנסה לשכוח אותך, למה אתה בא בכל פעם מחדש?!

[פאוזה]

אתה בכל זאת אוהב אותי קצת.

קרום לא.

טרודה למה אתה מענה אותי?!

קרום מה יש, גם אני סובל מזה.

[טומן ראשו בחזהּ.]

טרודה מה אני עושה, מה אני עושה. שוב מכניסה את הראש לדבר שמוכרח להיגמר בעצב.

[קרום מושך אותה החוצה. יוצאים.]

תכטיך [לשקיטא:]

אני והיא… שום דבר. סתם ידיד, מה איכפת לי. הם היו פעם יחד, לא?

[פאוזה]

לא?

[פאוזה]

לא טוב לחיות. בייחוד לאדם שלא מאמין שמגיע לו. הרגשת פעם את החיים שלך, לא בתוכן, אלא בחוץ, על הגב, כמו גבנון?

[פאוזה]

הרגשת?

[פאוזה]

מרגיש את עצמך בטח חכם מאוד עם השתיקות העמוקות שלך. פילוסוף סיני. היית רוצה שייצא לך שם של שתקן מפורסם? – לא יעזור לך, הקדימו אותך. בשכונה הזאת כבר מתו פטפטנים ומתו שתקנים.

[פאוזה]

אני עצמי שותק לפעמים שעה ולא עושה מזה עניין גדול. [קם.]

נלך לטייל?

שקיטא אני יושב.

תכטיך גם אני.

[יושב.]

 

תמונה 5

בית טרודה. לילה. קרום וטרודה מתלבשים.

 

טרודה תכטיך מאוהב בי ועושה לי את המוות שאסכים להתחתן אתו. וזה גם מה שאעשה בסופו של דבר.

[קרום מנסה ללוש את חזהּ.]

לא, נמאס לי. אל תשחק לי עם שדי, ואל תהרוס לי את חיי. אני רוצה ממך החלטה.

קרום אני לא יכול להתחתן. לא כעת. זה סותם לי את כל התכניות. אני מתחיל לכתוב באופן סדיר, לשם כך נחוצה לי תקופה של שקט לחופש. גם מהבחינה הכלכלית. אחר-כך…

טרודה לא יהיה אחר-כך. אני אתחתן עם תכטיך, אנחנו נעבור לגור בשכונה חדשה, יוולד לנו ילד, וכשאפגוש אותך פעם בשכונה הזאת, שלוב זרוע עם האמא שלך, עם אותם מכנסיים, אותן תכניות, אצחק לך בפרצוף.

קרום את תצחקי לי בפרצוף ואני אכניס את זה לרומאן שלי.

טרודה רומאן! אני אוהבת את הַדרֶק הזה ואני בעצמי לא יודעת למה.

[קרום מחבק אותה.]

קרום טרודה.

טרודה [מניחה לו לחבקהּ.]

אתה הרי לא מאמין לאף מלה שאתה מוציא מהפה. אתה אפילו לא מתאמץ כבר לשכנע. אתה יודע שאני שלך, אתה פשוט בא ולוקח.

קרום טרודה.

טרודה אתה קר, כל-כך קר. כששופכים לך מים על הראש אתה בא אלי להתנגב.

קרום אני מנוּול גדול, אני יודע. אבל את רואה שאני מנסה, באמת. הנה, אל מי אני בא כשרע לי, אם לא אלייך? למיטה של מי אני נכנס כשאין לי מיטה אחרת, אם לא לשלך? ואת מי אני כל הזמן מתאמץ, ללא הצלחה לאהוב, אם לא אותך? אני באמת מנוול גדול, תני לי סטירה!

[טרודה סוטרת בכוח על לחיו.]

זונה, לא תראי אותי יותר. בדיוק חשבתי להציע לך נישואים, עכשיו הכל נגמר.

[יוצא.]

 

תמונה 6

רחוב לפני ביתה של טרודה. לילה. תכטיך. נכנס קדום, רואה את תכטיך. נעצר.

 

תכטיך כן, תכטיך. עומד ומחכה פה חצי לילה בזמן שאתה בילית למעלה עם טרודה. ראיתי ראיתי. בהתחלה היה אור אחר-כך כיביתם אותו לשעה, ואחר-כך שוב היה אור.

קרום מה אתה רוצה?

תכטיך להכיר את האדם שיש לו את טרודה.

קרום המצפון שלי קצת עייף הלילה ואני לא בטוח שתצליח להעיר אותו.

תכטיך שיישן. ואל תדאג, אני גם לא אנסה לקחת ממך את טרודה בחזרה. יש לי סבלנות. ככה שאל תמהר. ותבלו יפה.

קרום תגיד לי, למה אתה עושה מעצמך ככה? אתה הרי גמרת טכניון.

תכטיך לא גמרתי כלום. אני טכנאי. מרוויח בסדר, אבל רק טכנאי.

קרום אתה גורם לי להרגיש שאני גדול. לך, לך כבר.

תכטיך כמובן שאני הולך אם אתה אומר לי, אתה האדון. אתה יש לך נגיעה חופשית בטרודה. רק תדע לך שאפילו אם אתה קטן, אני עוד יותר קטן.

[יוצאים.]

 

תמונה 7

רחוב לפני מרפסת בית תוגתי. לילה. תוגתי על המרפסת. נכנסים לרחוב דולצ'ה ופליציה, כבדים מאוכל ומשקה.

 

תוגתי שלום גברת פליציה ואדון דולצ'ה. איך היה בחתונה?

פליציה היה והיה.

תוגתי אכלתם קצת, מה? מה אכלתם?

פליציה סליחה, אנחנו מעכלים עכשיו. ניכנס, דולצ'ה.

תוגתי קרום חזר.

פליציה [נעצרת:]

הביא לך משהו? בטח כלום. נו, יש לי כבר מחר בבוקר ביקור אצל האמא של קרום.

תוגתי היה עוף?

פליציה [צוחקת בבוז:]

עוף? עוף זה זבוב לעומת מה ששם היה.

תוגתי מה את אומרת.

פליציה סוף-סוף חתונה של קבלן. אבל למי יש כוח לדבר עכשיו, דולצ'ה. ניכנס לעכל.

דולצ'ה אני רוצה לנשום עוד קצת אוויר.

פליציה הוא לא רוצה לראות אותי מתפשטת.

[יוצאת.]

דולציה [מתאמץ לנשום.]

אוי, אני שבע.

תוגתי מה עוד היה שם?

דולצ'ה אל תשאל.

תוגתי אני לא מעיז אפילו להתחיל לקנא.

דולצ'ה אוי, אני שבע, אני מת.

תוגתי ובטח גם תזמורת וריקודים.

דולצ'ה מי חשב על ריקודים? מי יכול היה בכלל לזוז? מהשולחן לבית-כיסא, מבית-כיסא לשולחן – אוי, אני שבע, כמה שאני שבע. אני לא יכול יותר. נגיסה אחת נוספת ואני מת. אני הולך להרוג את עצמי עם פרוסת עוגה.

[יוצא.]

תו-גתי [לעצמו:]

לא מאמין שלא היו שם ריקודים. גברים ונשים רקדו יחד, גוף אל גוף, ועל רקע המוסיקה, נדברו ביניהם בשקט להתחתן.

 

תמונה 8

בית טרודה. לפנות ערב. טרודה ודופה מול הראי.

 

דופה אני כל-כך לא יפה. כשהעין מרפרפת עלי ועוברת הלאה היא מוצאת בי איזה חן, אבל כשהמבט ננעץ בי אני מתגלה במלוא כיעורי. איך לעשות שהמבטים רק ירפרפו, דופה, שהמבטים רק ירפרפו ולא יינעצו?

טרודה ישבן גדול, זאת הצרה שלי.

דופה את מרשה לעצמך להגיד את זה כי את יודעת שאת מושכת יותר ממני. יש לך את קרום, ולפני כן היה לך את תכטיך, ועוד לפני כן היה לך שוב את קרום.

טרודה מציאות גדולות שניהם. קרום בא והולך, בא והולך.

דופה אלי גם לא באים. אני שובבה ועליזה ומצייצת כמו ציפור, ואין לי אף אחד. הכל סגור אצלי בפנים, אני מתפוצצת. כמה דברים שהייתי יכולה להעניק לגבר, מסירות ואהבה, ולהדביק אותו בצחוק שופע, ואין לי אף אחד. ואני נשארת עליזה.

טרודה הצטמקת.

דופה מעצבים. ואני נשארת עליזה.

טרודה לקרום יש חבר, שמו תוגתי, היה מעניין אותך?

דופה תוגתי? איזה שם. תוגתי. יגון תוגתי?

[צוחקת.]

הוא רציני?

טרודה מי?

דופה תוגתי!

זאת אומרת, הוא חושב על חתונה או על שטויות?

טרודה רק על חתונה. זה לא בחור בשביל בילויים.

דופה אוי כמה אני רוצה כבר אחד כזה. שיישב אתי בבית בפיז'מה, שיהיה כולו שלי, ואני אגיש לו ואדגדג אותו. אני מתפללת שהוא יהיה יפה. ושיהיה עליז. לא איכפת לי כל-כך החכמה, אבל שיהיה עליז, ושיהיה לו עור נעים. ושיהיה מבוסס, לא מי יודע מה, אבל מבוסס. השכל באמת לא חשוב לי. ואני מתפללת…

טרודה אבל למה לך להתפלל כל-כך הרבה? תשאלי אותי, אני מכירה אותו.

דופה איך הוא, טרודה? בבקשה ממך, ברחמנות.

טרודה מכל התפילות שלך אני חוששת שישנה רק הפיז'מה. לא רזיתי במותניים? הוא מכוער. מאוד. עד כדי כך שזה מפסיק לשחק תפקיד. אם תמצאי בו איזה קסם, תהיי הראשונה. אם תמצאי בו עליזות, תהיי הראשונה. חלק מהזמן הוא חולה. בשארית הזמן נדמה לו שהוא חולה. פיז'מה, רצית פיז'מה, יש לך. מה עוד? כסף. אם תמצאי אצלו כסף, תהיי הראשונה. ודבר אחרון, לדעתי הוא גם טיפש, אבל זה אמרת שלא משנה לך. ישבן גדול, זו הצרה שלי.

דופה אבל למה?

טרודה למה, למה!

תסתכלי על הישבן הזה, גם אני שואלת למה!

דופה [פורצת בבכי:] למה? למה?

טרודה אבל איזו מין שאלה זו, דופה יקרה. אלה הגברים שנועדו לנו, ואת אלה אנחנו צריכות לקחת. איפה העליזות המפורסמת של דופה?

דופה [צוחקת]

אני כבר אמצא בו משהו נחמד, תראי. בכוח אני אמצא.

טרודה אם רק תצליחי להוריד לו את הפיז'מה. להודיע לו שיחכה לך הערב בשמונה בבית-הקפה?

[דופה מהנהנת.]

 

תמונה 9

בית-קפה. ערב. תוגתי יושב. נכנסת דופה, יושבת אל שולחן אחר.

 

תוגתי [לבסוף, קם בהיסוס.]

נדמה לי שזה אני.

[דופה מתקרבת אליו.]

כבר מאוכזבת?

[פאוזה]

שמי תוגתי.

דופה דופה.

תוגתי שבי.

[דופה יושבת.]

מה תשתי?

דופה בירה.

תוגתי אני אף פעם לא שותה בירה. הייתי רוצה להיות אדם ששותה מיץ וחלב. במציאות אני שותה תה.

[פאוזה]

כאן לא ממהרים להגיש. מקום קצת לא סימפאטי. אנחנו יכולים לקנות בקבוק במכולת ולשתות אצלי על המרפסת.

דופה לא כדאי. אני ממילא קצת ממהרת, יש לי עוד משהו לסדר הערב.

[מסתכלת בשעון.]

אוי, כבר שמונה ורבע.

[קמה.]

תוגתי אני יכול ללוות אותך.

דופה אין צורך. לילה טוב.

תוגתי נוכל… נוכל להתראות מחר?

דופה אני עסוקה מחר.

תוגתי ו…

דופה וגם אחרי מחר. לילה טוב.

[תוגתי נוגע בשערה בחטף. דופה יוצאת.]

 

תמונה 10

בית קרום. בוקר. קרום יושב ואוכל. מולו יושבת האם.

 

קרום אני לא יכול לסבול שמסתכלים עלי בזמן שאני אוכל ותולים בי תקוות.

האם מי מקווה?! מי בכלל רוצה ממך משהו?!

קרום יושבת ומסתכלת ותולה בי תקוות יומם ולילה!

האם מה הוא רוצה מהחיים שלי?! אני ישבתי והסתכלתי על זבוב! אסור לי להסתכל בבית שלי על זבוב?!

קרום הזבוב הולך לאכול במסעדה.

האם לך, לך למסעדה! ארוחה שאתה מתחיל בתור בן, אתה תגמור בתור יתום!

[קרום יוצא. נכנסת פליציה.]

פליציה שלום, גברת קרום. ראיתי את קרום יוצא, הוא נראה לי מרוגז.

האם נרגש. הוא נרגש בגלל שהוא חזר אתמול מחוץ-לארץ.

פליציה שיהיה כמו שאת אומרת.

[מסתכלת סביבה.]

הוא לא הביא לך משהו?

האם יש לי הכל.

פליציה איזו טלוויזיה קטנה?

האם יש לי טלוויזיה.

פליציה תוצרת הארץ.

האם בשלי רואים טוב מאוד.

פליציה איזה מעיל עור? ארנק? מטפחת?

[מסתכלת סביב. מרחרחת.]

מילא.

האם מאדאם פליציה, בני חזר מחוץ-לארץ בריא ושלם, וזה מה שחשוב. הוא בריא, הוא עובד ומרוויח לקיום שלו, מה עוד אני יכולה לבקש? הנה, אפילו הצליח לחסוך קצת מהמשכורת שלו ולצאת לטיול באירופה.

פליציה גברת קרום, אנחנו לא מתווכחות עכשיו על אירופה. נכון שהוא נסע. למרות שכולם נוסעים היום. מה זה לנסוע? מטוס לוקח ומטוס מחזיר. אבל לא חשוב, הוא נסע. אלא מה, השאלה היא אחרת, השאלה היא, האם אדם נוסע לקראת משהו? האם הוא בכלל מתקדם למשהו, האם הוא בונה משהו? ובייחוד, האם הוא עומד לפני שמחות?

האם הביטי, גברת פליציה, אני לא יכולה בשום אופן לומר שאני מאוכזבת מבני. כשרונות יש לו, את זה תמיד אמרו.

פליציה כמובן, אין צורך לקפוץ מייד לאכזבה. תמיד אפשר להמשיך לחכות ולקוות. אם כי השאלה היא, עד מתי? אדם לא נשאר לנצח בן ארבעים.

האם בני בן שלושים ושמונה.

פליציה שיהיה כמו שאת אומרת.

האם ולקוות יש עוד, תודה לאל, כוח.

פליציה כמובן שיש כוח, גברת קרום, השאלה היא רק אם יש גם טעם.

האם כל זמן שהוא בריא ומרגיש טוב…

פליציה "בריא ומרגיש טוב!" מה זה, גברת קרום, כולם בריאים, השאלה היא רק מה עושים עם הבריאות. האם אדם יודע לנצל את הזמן שהיא בריא? האם יש לו משהו ביד כדי להצדיק את בריאותו? ושנית, מי זה יכול להגיד על עצמו "אני בריא"? הלוא המחלה צוחקת. pardon. אין לי טענות, כל אחד והחיים שלו. אחד נעשה דוקטור ואחד נעשה דקוראטור. העיקר שאת מרוצה.

האם גברת פליציה, אני מרוצה לחלוטין מבני.

פליציה את אשה עקשנית, גברת קרום. מילא. שיהיה כמו שאת אומרת. את מרוצה מבנך, בנך מרוצה ממך, ולי נשאר רק לקנא בכם.

[פאוזה]

שום דבר? איזו גבינה צרפתית? שוקולד שוויצרי? נו, מילא. עכשיו עשיתי לי תיאבון. אני הולכת להכין צהריים. שלום.

האם שלום.

[פליציה יוצאת. לעצמה:]

עוד התקפה הדפנו. כל החיים רק להדוף התקפות. התקיפה אותך האלמנות מלפנים? – כבר מתקיף המחסור מאחור. הדפת התקפה של שכר-דירה? – מתקיפים מצד העירייה. הדפת את העירייה? – פליציה מחכה לך. הדפת את כולם? – לכי למיטה להדוף לילה ארוך וריק.

 

תמונה 11

בית קרום. האם יושבת. נכנם קרום.

 

קרום אמא, למה את לא ישנה?

[פאוזה]

את מרגישה לא טוב? אמא? למה את לא עונה?

האם לוחץ.

קרום מה לוחץ? הלב? יש לך כאבים? למה את לא מדברת?

האם לוחץ.

קרום שאקרא לרופא? גם לי יש לפעמים לחץ בחזה. זה עובר.

האם לא אצלי. "אמא, אמא!" תקרא על הקבר שלי.

קרום אמא אני מזהיר אותך, אני אדם חולה.

האם הרבה שנים יישארו לך להתחרט.

קרום אני אמות, אמא, אני מתרה בך, אני אמות.

האם מי הזקנה בין שנינו? אני. אני אמות. אני הזקנה בין שנינו. אני אמות קודם.

[פאוזה]

קרום בסדר. אני אתחתן עם טרודה.

[פאוזה]

מרוצה? שמחה?

האם שמחה.

קרום הרי רצית שאתחתן, רצית נכדים.

האם בשבילי אתה עושה את זה? תודה רבה, לי יש טלוויזיה, זה מספיק לי.

קרום את רצית שאתחתן! את!

האם מה אתה צועק באמצע הלילה? לך לצעוק אצל טרודה. לך, לך לטרודה.

קרום את, כרגיל, לא מרוצה.

האם טרודה מרוצה? לטרודה לא לוחץ? לך לטרודה.

קרום מה יש לך נגד טרודה?

האם לי יש משהו נגד טרודה? אני מאחלת לכם כל טוב.

קרום אז לכי לישון.

האם כשאני ארצה ללכת לישון, אני אלך לישון. הכי טוב לו כשאני ישנה.

לא רואה, לא שואלת. רק האף קצת מצפצף אל השמיים.

קרום כשאת ישנה אני חף מפשע, כשאת ערה אני אשם.

האם וכשאמות תשמע את גזר-הדין!

קרום הוי, תפלוּת, תפלוּת. אני כלוא בין קירות של תפלות. תפל בפה. תפל בעורקים. תפל מול העיניים. תפל. תפל.

 

תמונה 12

בית תוגתי. ערב. תוגתי. נכנסת דופה.

דופה זוכר?

תוגתי חשבתי שלא תבואי יותר ואני… כבר סגרתי את העניין מבחינה נפשית. שבי.

[דופה יושבת. פאוזה]

דופה אתה רוצה הסברים?

תוגתי לא. אבל דבר אחד אני חייב להגיד: העצבים שלי לא בנויים בשביל דברים תלויים באוויר.

דופה אני מבינה אותך. אבל מה אני יכולה לומר לך אחרי היכרות קצרה כל-כך?

תוגתי אולי אנסח את השאלה שלי בצורה אחרת: האם תוכלי לבוא ולנמק איזו סיבה יכולה להיות לך שלא להתחתן אתי?

[פאוזה]

יש לך שתיקות ארוכות. בינתיים אני נהרס.

דופה [לעצמה:]

אלוהים, אל תמאיס עלי את האיש הזה כל-כך מהר. אתה, שלא חילקת לי הרבה סיבות לשמוח, אבל הענקת לי את השמחה עצמה: אל תמאיס עלי את האיש הזה. עשה שהחולשה שלו תמצא אצלי את הרחמים המתאימים לה, תן לחוסר החן שלו לגעת לי ללב.

[תוגתי מנסה ללטף את פניה. היא מסבה פניה ממנו.]

תוגתי למה?

לופה בלי להסתכל. העיניים אכזריות יותר מהאצבעות.

[תוגתי מלטף את פניה כשהן מוסבות ממנו.]

תוגתי רק שאם נרצה אי-פעם… להתנשק, את תהיי מוכרחה פנים אל פנים.

[דופה מושיטה ידה לאחור ומגששת על פני תוגתי.]

לא התגלחתי. לא התכוננתי לאשה הערב. [פאוזה]

דופה התשובה שלי היא: כן.

תוגתי [מסב אליו את פניה בבת-אחת.]

אני מאמין באמונה שלמה שאני אדם חולה וחלש, שאני אוכל ונושם מתוך מאמץ עילאי, ושלעולם לא אוכל לתפוש את מקומי בעולם על הצד הבריא. אני מאמין באמונה שלמה שצריך לחוס עלי, להבין אותי, לא לצעוק עלי, לא להבהיל אותי, לא להרים עלי יד ולא לדרוש ממני כלום. אני מאמין באמונה שלמה שאם יתנו לי מנוחה, מנוחה שלמה, אולי אצליח לחיות עוד שלושה-ארבעה חודשים, מקסימום חצי שנה, ואחר-כך אדעך. בזרועותייך. כמה חבל.

[דופה צוחקת.]

את כבר צוחקת עלי.

דופה אתה ככה… ציורי.

תוגתי באמת? אני נראה לך ציורי?

[פאוזה]

אני חושב שאת צודקת. אני באמת ציורי.

[צוהל.]

אהה, אני ציורי. שמעתם? אני אדם ציורי. ציורי, ציורי. אני. הישארי כאן הלילה.

דופה כבּה את האור.

[תוגתי מכבה את האור. פאוזה]

תוגתי נעים לי, טוב לי, אני אמות.

[בהתפנקות.]

לא רוצה לחיות, לא רוצה לחיות.

[שניהם צוחקים.]

ועכשיו אני רוצה לשאול אותך עוד שאלה אחת. נסי להתרכז ולענות לי עליה ברצינות.

דופה אני שומעת.

תוגתי מתי יותר בריא לעשות התעמלות, בבוקר או בערב?

דופה שק בתחת.

תוגתי מה?

דופה כבר הזהירו אותי מהשאלה הזאת.

תוגתי [לעצמו:]

בארץ אני כבר שרוף עם זה. אולי באלסקה עוד לא שמעו עלי, לשם אני צריך פעם לנסוע ולקבל אחת ולתמיד תשובה רצינית.

 

תמונה 13

רחוב לפני ביתה של טרודה. לילה. נכנס קרום.

 

קרום טרודה!

[פאוזה]

טרודה!

[נכנס תכטיך לרחוב, נעליו בידיו.]

תכטיך אתה מופיע, אתה האדון, אתה הגבר, אתה מספר אחד, ואני מתחמק לי כמו עכבר.

[פונה לצאת. נכנסת טרודה למרפסת.]

טרודה תכטיך…

תכטיך תרגישו נוח ואל תפריעו לעצמכם.

[יוצא.]

טרודה בפעם הבאה שתַראה את הפנים שלך אצלי, אני קוראת למשטרה.

קרום אנחנו מתחתנים.

טרודה מתי?

קרום מייד. זאת אומרת, מייד אחרי תוגתי.

טרודה בוא למעלה.

קרום המיטה עוד חמה מתכטיך.

טרודה שום דבר לא חם מתכטיך. בוא.

קרום אז את מודה שהוא היה אצלך במיטה! זונה!

טרודה לא היית שבועיים, מה רצית שאעשה?!

קרום [מתקרב אליה.]

טוב, נמאס לי, אני אתחתן אתך, אבל אומר לך בגילוי-לב כדי שהכל יהיה מונח על השולחן: מעל לכל נחוץ לי שקט. את יודעת מי אני ומה יש לי, ואני יודע מי את ומה יש לך. אני לא רוצה שתהיה בינינו רכות מיותרת, שלא תלטפי אותי מחוץ למיטה. שלא תקראי לי בכינויי-חיבה, ושלא תיתלי לי על הצוואר ברחוב. בכלל, גילויי האהבה שלך עושים לי – כמו חריקת אצבע על פוליטורה – צמרמורת לא נעימה בגב. אם רק תסבלי אותי, זה יספיק. זהו.

טרודה אם רצית שאקבל הצעת נישואים כמו יריקה בפנים – אני מקבלת.

קרום [לעצמו:]

אני עדיין מנסה למצוא בה משהו יפה ואני לא מוצא. אבל מוכרח להיות בה משהו אם מישהו אחר רוצה בה. אבל מהן?מה?

[יוצאים.]

 

תמונה 14

בית דופה. ערב. דופה, תוגתי.

 

דופה טרודה וקרום מתחתנים שבוע אחרינו, והערב ארבעתנו הולכים לקולנוע לחגוג את אירוסינו. נדמה לי שהם באים.

[נכנסים צוויצי וברתולדו.]

צוויצי שלום, דופה.

דופה צוויצי! בחיי שזו צוויצי!

צוויצי קיבלתי את ההזמנה שלך לחתונה. אני כל-כך שמחה שאת סוף-סוף מתחתנת. תכירי, זהו ברתולדו, איטלקי. מדבר רק איטלקית.

ברתולדו molto lieto [נעים מאוד].

צוויצי מדבר רק איטלקית.

[מורה על תוגתי:]

האבא?

תוגתי אני החתן.

צוויצי סליחה. זה מפני שאתה נראה כל-כך…

תוגתי חולה. לא זקן, חולה.

צוויצי תהיה בריא.

תוגתי לא.

דופה צוויצי, חברה טובה שלי מילדות. פעם גם היא גרה פה, אחר-כך עברה לווילה מחוץ לעיר. מאז אנחנו בשבילה אקזוטיקה. מבקרת פעם בשנתיים.

צויצי את הרי יודעת כמה אני עסוקה.

דופה אבל לחתונה את מוכרחה לבוא.

צוויצי זהו, שאני נוסעת יומיים לפני זה לקאפרי עם ברתולדו. אז עברתי כאן ונכנסתי לאחל לך מזל טוב.

[נכנסים קרום וטרודה.]

טרודה שלום.

קרום שלום.

דופה טרודה, תכירי, זוהי צוויצי, חברה טובה שלי מילדות. פעם גם היא גרה פה. עכשיו היא בווילה.

טרודה נעים מאוד. טרודה.

קרום קרום.

צוויצי נעים מאוד. זהו ברתולדו, איטלקי.

ברתולדו molto lieto

קרום [לצוויצי:]

נדמה לי שאני זוכר אותך, במעורפל. היית קטנה מאת כשעברתם דירה מכאן.

צוויצי בת שבע.

דופה בת שבע – וכבר עברה לגור בווילה מחוץ לעיר, תארו לעצמכם. ועכשיו היא נוסעת, לאיפה? לקאפרי.

צוויצי רק לשבועיים. אני נורא דחוקה בזמן.

מפה והיא אפילו לא תוכל לבוא לחתונה שלי. אגב, צוויצי, גם קרום וטרודה הולכים להתחתן.

צוויצי בראבו!! תתחתנו! תולידו פה קצת.

דופה נוליד, נוליד בשמחה. אנחנו תכננו ללכת עכשיו יחד לקולנוע, צוויצי תצטרפו?

צוויצי אני נורא דחוקה בזמן. הבטחתי לברתולדו שחייה לילית ב"הילטון".

ברתולדו Ho caldo, voglio audare, ti voglio strappare una tetta sotto I'acqua

[חם לי, אני רוצה כבר ללכת, אני רוצה לקרוע לך שד מתחת למים].

צוויצי Due Minuti, Bertoldino, comportati come si deve

[שתי דקות, ברתולדינו, תתנהג כמו שצריך]

ברתולדו Mi hanno rotto le balle questi schifosi, ti voglio scopare al Hilton

[נמאס לי מהמגעילים האלה. אני כבר רוצה לדפוק אותך ב"הילטון"].

[מסתער על צוויצי, מחבקה ומנסה לפתוח את חולצתה.]

צוויצי Basta, Bertoldo, no!

[די, ברתולדו, לא!]

[הודפת אותו.]

סלחו לו. איטלקי. אתם תגורו פה?

דופה עד שנמצא משהו יותר טוב.

צוויצי מה רע פה? והבחור שקיבלת…

תוגתי תוגתי.

צוויצי עוגתי? מילא, שיהיה עוגתי, הוא לפחות נראה שקט.

תוגתי חלש. לא שקט, חלש.

ברתולדו

Maddona mia santa, ti sbatto qui per terra e ti chiavo davanti a questi sorci

[מדונה הקדושה שלי, אני אפיל אותך פה על הארץ ואדפוק אותך בעיניים של העכברושים האלה].

[מסתער שוב על צוויצי, מנסה לקרוע ממנה את החולצה, מצליח לפרום לה כפתור.]

צוויצי Basta, Bertoldo!

[ברתולדו, די!]

ארצה, חרמן! ארצה!

ברתולדו si, si, arza, arza

צוויצי [לדופה:]

 

אי-אפשר אתם, אני אומרת לכם שאי-אפשר אתם.

[מנסה לרכוס את הכפתור.]

הפיל לי כפתור.

[קרום ותוגתי שחים קצת כדי לחפש אח הכפתור על הרצפה. לאט-לאט הם יורדים על ברכיהם ומתחילים ללכת על ארבע ולחפש בכל פינות החדר.]

איך שלא יהיה, עוגתי, שמור על דופה, מגיע לה אחרי כל-כך הרבה שנים של בדידות.

דופה אני אף פעם לא התלוננתי.

צוויצי אז למה הפנים שלך אפורים כל-כך? ולמה בעיניים שלך לא דולק כלום? לא לא, את התלוננת, ובצדק התלוננת, את בכית בלילות, את לא יכולת להירדם בגלל ההרגשה החונקת בגרון שגם לך מגיע משהו. משהו.

[מצביעה על תוגתי הזוחל.]

והנה המשהו.

תוגתי באיזה צבע הכפתור?

קרום אולי הוא התגלגל לפרוזדור.

תוגתי אבל באיזה צבע הוא היה?

[שניהם ממשיכים ללכת על ארבע ולחפש.]

ברתולדו

Via, via, andiamo, o ti spruzzo sul soffitto tutto quel che ho qui nei pantaloni

[הולכים עכשיו, או שאני מתיז כל מה שיש לי פה במכנסיים על התיקרה!]

[מסתער על צוויצי, היא מנסה שוב להיחלץ ממנו, אך הוא אינו מרפה ממנה, מנשקה נשיקה לוהטת על פיה כשכולם מסתכלים. גומר.]

צוויצי [חסרת נשימה:]

אוח! האיטלקים האלה – אינדיאנים!

[ברתולדו מנסה ללפות אותה שוב.]

די, ברתולדו, די! ארצה, חַרמן! ארצה!

cercami il bottone, arza

[חפש לי את הכפתור! ארצה!]

[ברתולדו לופת אותה ומניף אותה באוויר. צוויצי צוחקת.]

טוב אני מוכרחה ללכת, דופה, הוא כמו חתול, מה איכפת לו ממקום פומבי, בייחוד שהוא לא בארץ שלו. אז מזל טוב לכולכם. מגיע לכם, לכולכם. באמת שמגיע.

[לברחולדו:]

avanti

 [קדימה].

ברתולדו

Che vadano a fan culo con la loro casa, Amen!

[שיזדיינו בתחת עם הבית שלהם, אמן!]

דופה שלום צוויצי, ותודה שבאת.

[צוויצי וברתולדו יוצאים.]

ותבואי לבקר!

קרום הכפתור.

[מרים אותו. הוא ותוגתי קמים, מסתכלים בכפתור.]

טרודה נו, כפתור. כפתור. מה יש, לא ראיתם אף פעם כפתור?

[קרום מכניס את הכפתור לכיסו.]

קרום השאירה פה באוויר איזה ריח דק. ריח של מקום רחוק.

תוגתי האף שלי סתום.

טרודה לוּ הייתי משתמשת בסבון תוצרת חוץ כמוה היה גם לי ריח דק של מקום רחוק.

דופה טוב, נלך כבר לקולנוע. אנחנו מאחרים.

[יוצאים.]

 

תמונה 15

אולם קולנוע. לילה. תכטיך ושקיטא יושבים בשורה אחת. נכנסים בחושך קודם, טרודה, דופה ותוגתי.

 

תוגתי זהו חושך או שהתעוורתי סוף-סוף?

טרודה ששש, הסרט התחיל.

[הם יושבים בשורה לפני תכטיך ושקיטא.]

קרום מקרין הסרט,

החשך את האולם

שלא נראה אחד את השני,

ולא ניאלץ

להביט זה לזה בעיניים.

 

ועכשיו,

הראה לנו סרט,

שיהיה מרתק, ויהיה קל ומלא צבע,

ויהיו בו אנשים יפים ומאושרים,

לבושים היטב,

ובחורות יפות וערומות,

ובתים מוקפי גנים ומכוניות מבריקות ומהירות.

 

ואנחנו נשב בחושך

ונביט אל האור,

ונטביע בו למשך שעתיים

את הצער והעלבון של חיינו,

ונדמה בלבנו שאנו האנשים היפים,

ואתנו הבחורות היפות והערומות,

ושלנו הם הבתים מוקפי הגנים

והמכוניות המבריקות המהירות.

 

סרט קולנוע,

פס רוטט של אור,

בך תלויה כל תקוותנו,

ובך, מקרין הסרט,

היושב מעל לראשינו, והנותן לנו, תמורת עשר לירות לאיש,

שעתיים של חיי אמת

בתוך השקר של חיינו.

 

[הסרט נגמר. אור. על שפתי כולם חיוך קסם אווילי.]

קומו אנשים עלובים. הסרט נגמר, תתביישו לחיות.

[כולם קמים.]

תכטיך שלום טרודה, שלום קרום.

טרודה שלום.

תכטיך נפגשים.

טרודה ככה זה.

[קרום, טרודה, דופה ותוגתי יוצאים. תכטיך מביט רגע בשקיטא.]

תכטיך ואני שוב נשארתי אתך, מה? עם מי שנכנסתי, עם זה אני יוצא. תגיד לי, אתה אין לך איזה חברות שעושות בדיוק עכשיו מסיבה, או שאפשר להזמין אותן החוצה? בת-דודה? דודה?

[פאוזה]

ניסים לא יקרו לי, לא לתכטיך.

 

תמונה 16

רחוב מול ביתה של טרודה. לילה. טרודה, קרום.

 

קרום לילה טוב.

טרודה לא תעלה?

קרום אני הולך לישון.

טרודה מה קרה לך?

קרום כלום. למה?

טרודה היא מצאה חן בעיניך.

קרום מי?

טרודה זאת שאתה לא מפסיק לחשוב עליה בשלוש השעות האחרונות. זאת שיש לה ריח דק של מקום רחוק ושני גברים מבוגרים יורדים על הברכיים כדי לחפש את הכפתור שלה.

[פאוזה]

חבק אותי.

[קרום מחבק אותה.]

נשק אותי. [קרום מנשק אותה.]

עוד.

[קרום מנשק אותה.]

הודות לה אני זוכה לנשיקות הכי רכות שלך.

אתה יודע שלעולם לא תוכל להשיג אותה, אפילו אם תתאמץ מאוד. יש לך אותי, רק אותי. אני היופי שלך, אני התפארת שלך. אתי אתה חי, למעני אתה עובד, וממני אתה מצפה לילדים שלך; לידי אתה חולה, ולצדי אתה מתעלף, ומול פני אתה מת, ומתחתי אתה נקבר, ולי אתה מוריש את בגדיך וכספך ואת שמך ותמונותיך! בזיכרון שלי אתה עוד מפעם לפעם מהבהב, ובשכחה שלי אתה אובד סופית. אני ואותי ולצדי ובי.

[יוצאת.]

קרום [לעצמו:]

ביוגראפיה מזהירה, קרום. אשה פלטה אותך – אשה בלעה אותך. הוי חורים, הפסולת מוכנה.

[יוצא.]

 

תמונה 17

רחוב מול אולם חתונות. ערב. נכנסים תוגתי ודופה בבגדי כלולות, נראים כממהרים, אחריהם פליציה, דולצ'ה, קרום, טרודה, האם, תכטיך ושקיטא. תוגתי סב מדי פעם אחורה ומניף ידיו כמנצח.

 

תוגתי התחתנתי! התחתנתי!

קרום בראבו, תוגתי! בראבו!

[פליציה מתייצבת מול תוגתי ופוערת את פיה.]

תוגתי את רוצה לשיר משהו?

דולצ'ה אשתי רוצה לשאול אם חוץ מפרוסת עוגה וכוסית יין אין יותר תקווה.

דופה אתם רואים שזוהי חתונה מהירה. בעלי חולה.

פליציה אבל אנחנו בריאים.

תוגתי [מניף באוויר בקבוק גומי למים חמים.]

אני חולה. גברת קרום, תודה על המתנה, עוד הלילה אשתמש בה.

האם עד מאה ועשרים.

תוגתי בקרוב אצל בנך.

האם אם לא תהיה לו הלוויה קטנה באמצע.

תוגתי [מניף שוב ידיו כמנצח.]

לילה טוב לכולם ותודה. התחתנתי!

[יוצא בחיפזון, אחריו דופה, קרום, טרודה, האם, תכטיך, שקיטא. פאוזה]

פליציה לא מוסיקה, לא אוכל. והשעה רק עשר. עשר.

דולצ'ה טוב שהצלחתי להסתיר בקבוק קוניאק תיכף בהתחלה.

[מוציא בקבוק מחיקו.]

פליציה כל החתונה הזאת מריחה לי קצת מהלוויה.

[דולצ'ה שותה. לוקחת את הבקבוק מידיו, שותה. דולצ'ה חוטף את הבקבוק מידיה, שותה.]

לפי דעתך החתן יקבור את הכלה, או הכלה אח החתן?

[דולצ'ה שותה.]

הכלה את החתן. אני אומרת.

[חוטפת מידיו את הבקבוק, שותה.]

דולצ'ה איפה הירח?

פליציה עכשיו מחכה לנו בעוד שבוע החתונה של קרום וטרודה. אני מצדי כבר לבושה.

דולצ'ה איפה הירח?

פליציה למה לך ירח?

דולצ'ה הוא מזכיר לי בננה. אני לא מוצא את הירח.

פליציה [מצביעה על ישבנה:]

הוא כאן, תיכנס ותחפש אותו.

דולצ'ה [בעצב, לעצמו:]

איזו אשה גסה ומסריחה שאני קיבלתי. איזו אשה גסה ומסריחה שאני קיבלתי.

פליציה לפי דעתך אני אקבור אותך או שאתה תקבור אותי?

דולצ'ה [חוטף מידיה את הבקבוק:]

נלך הבייתה.

פליציה אני רוצה לרקוד.

דולצ'ה אין כאן מוסיקה.

פליציה נחכה.

דולצ'ה כאן אמצע הרחוב. לילה.

פליציה אני רוצה לרקוד.

[פאוזה. מרחוק נשמע קול יבבה קטוע. תוגתי מופיע במרפסת ביתו, בוכה ומניף ידיו בתנועות ניצחון.]

תוגתי אני בוכה, שיחררתי את הסרעפת! אני בוכה!

[קולו נשבר. הוא כובש פניו בידיו וממשיך לבכות. בכיו הופך לאט-לאט ליבבה קצובה. פליציה נוטלת את דולצ'ה בזרועותיה, ושניהם מתחילים לרקוד לפי קצב בכיו של תוגתי.]

 

– סוף מערכה ראשונה –

 

מערכה שנייה

תמונה 18

רחוב מול אולם חתונות. ערב. נכנסים טרודה ותכטיך בבגדי גלולות, נראים כממהרים, אחריהם דופה, דולצ'ה, פליציה, שקיטא.

 

טרודה [לדופה:]

למה תוגתי לא בא?

דופה הוא הרגיש פתאום חולשה ברגליים.

טרודה תמסרי לו דרישת שלום.

[פליציה מתייצבת מול טרודה ופוערת את פיה.]

דולצ'ה אשתי רוצה לשאול…

טרודה החתונה נגמרה. תודה לכולכם ולילה טוב.

פליציה אבל אנחנו אנשים שאוכלים!

[טרודה אוחזת בזרועו של תכטיך ויוצאת אתו בחיפזון, אחריהם יוצאת דופה. פאוזה]

פליציה היה עוד יותר קצר מהקודמת. ברור, כשמתחלף החתן ברגע האחרון משתדלים לגמור כמה שיותר מהר בגלל הבושה.

דולצ'ה אני משתגע. אצלי, או שאני רעב או שאני שבע. בסוף אני אמות.

פליציה [לשקיטא:]

מתי אצלך?

[שקיטא יוצא.]

דולצ'ה [מורה על חיקו הריק]

לא הצלחתי.

[פניה של פליציה מתכרכמות. דולצ'ה מוציא בקבוק מן הצד האחר של חיקו. פניה של פליציה נוהרות. יוצאים.]

 

תמונה 19

מרפסת בית טרודה ותכטיך. לילה. טרודה בכתונת לילה.

 

תכטיך [מבחוץ:] 

טרודה.

[נכנס.]

טרודה. את שואפת אוויר או שאת מצטערת שקיבלת אותי?

טרודה נודניק!

תכטיך יש לי עכשיו שלווה נפלאה כל-כך עד שאני פוחד כל הזמן שאפסיד אותה.

[פאוזה]

שאכין תה ועוגיות לשנינו?

טרודה זהו הרעיון הכי מבריק שעלה לך בשבועיים האחרונים.

תכטיך [מתלהב:]

תה עם עוגיות, אח, תה עם עוגיות.

[יוצא. מפזם לעצמו בחוץ:]

טרודה, טרודה, טרודתי…

טרודה [לעצמה:]

טרודה. זה השם שלי. לא אגיד שהוא לא מעורר בי התרגשות כשאני שומעת מישהו שר אותו. טרודה. אף פעם לא ידעתי שאפשר ללחוש את שמי בעצב כזה, ברכות כזאת, ששמי יקבל פתאום משמעות כזאת. וכשאני שומעת אותו שר את שמי, את הבחור הרגיש והמסור הזה השופת מים על האש במטבח, אני לא יכולה שלא להרגיש כלפיו משהו.

[נכנס תכטיך.]

תכטיך התה…

טרודה אי, תכטיך, תכטיך, אילו רק לא היית אידיוט כזה, עם עיני העגל שאתה תולה בי…

תכטיך [מסתכל בה, נשימתו נעצרת בהתפעלות:]

טרודה, את נסיכה.

טרודה תפסיק לבלבל את המוח.

תכטיך אני אומר לך שאת נסיכה. טרודה [מנשקת אותו בחיבה.]

אני מבינה את הכוונה שלך, אבל אני לא נסיכה. אולי מנהלת, זה כן, אבל לא נסיכה.

תכטיך [נסער, מחבק אותה.]

אוי מנהלת, מנהלת. יש לי מנהלת. ועוד איזו מנהלת. יושב ראש מועצת המנהלים.

[מוביל אותה החוצה.]

 

תמונה 20

רחוב מול בית תוגתי. ערב. פליציה, דולציה, שקיטא. נכנם קרום.

 

קרום מה קרה?

פליציה תוגתי איבד שיווי משקל ונפל.

קרום מה נפל! פתאום?

פליציה חלפה התקופה שהיה לוקח לאדם חודשים כדי ליפול. במאה העשרים אתה קם ותיכף נופל.

[קרום פונה להיכנס לבית תוגתי.]

הדוקטור שיבויגן אֶצלו.

[קרום נעצר. פאוזה. כולם מחכים.]

דולצ'ה הדוקטור יוצא, הדוקטור יוצא.

[נכנס דוקטור שיבויגן, עומד בפתח הבית, מביט בנאספים.]

שיבויגן הוריתי להעביר את הפציינט תוגתי לבית-חולים. יש לי חשד להפרעה במערכת-העצבים. הוא צריך לעבור בדיקות יסודיות.

פליציה יסודיות!

שיבויגן לא אכנס כרגע לפרטים. הסיבה להפרעה עלולה להיות עמוקה ועלולה להיות שטחית, עלולה להיות פיסית ועלולה להיות נפשית, עלולה להיות זמנית ועלולה להיות נצחית.

פליציה נצחית!

קרום רחם עליו, דוקטור, הוא רק עכשיו מצא את האושר שלו.

פליציה רחם על כולנו, דוקטור.

[מפנה אליו את ישבנה.]

ותן זריקה אחת גדולה לחיים של אושר.

דולצ' ה [מפנה אליו אף הוא את ישבנו.]

זריקה לחיים בריאים, חיים של פרנסה, דוקטור.

[שקיטא מהסס רגע, אחר-כך מפנה אליו אף הוא את ישבנו.]

פליציה זריקה לחיים אחרים, חיים אחרים, דוקטור.

דולצ'ה חיים של תיאבון בריא דוקטור.

פליציה ולבטן מלאה וחמה.

שיבויגן [מהסה אותם בתנועת יד.]

הרפואה דוחה בתוקף את הפנייה שלכם לרחמים. הרפואה לא תחוש צער על מחלותיכם ומותכם. הרפואה לא תרחם על העוני שלכם, על הבתים הצפופים, על האוויר המזוהם שאתם נושמים ועל הרעש המטריף את שנתכם בלילות. כמו כן לא תהיה הרפואה שותפה לחלומות שלכם על חיים אחרים, טובים יותר, חיים כפי שצריכים היו להיות. כל מה שהרפואה מסוגלת לעשות הוא לרפא אתכם אם היא יכולה, וברוב המקרים היא גם לא יכולה.

[עובר בין הישבנים ויוצא.]

 

תמונה 21

בית תוגתי ודופה. ערב. תוגתי במיטה, דופה.

 

תוגתי אני צריך להיפרד מן החדר הזה. לא אראה אותו יותר. עכשיו יגור פה מישהו אחר, בריא, יתענג על המיטה שלי ועל הפלטה החשמלית שלי. אתך. את בריאה.

[נכנס סניטר עם אלונקה.]

והנה עוד אדם בריא.

[הסניטר ניגש למיטת תוגתי.]

הדבר שחכיתי לו באמת בא. באמת בא. אני לא מאמין. לא מבין. אניו בדיוק אני?

[הסניטר מתכוון לעזור לתוגתי לעבור לאלונקה.]

לא. רגע אחד. זה לא ייתכן. אני תמיד חולה, אני תוגתי, תשאל את כולם, אצלי זה לא רציני. אני התלוצצתי. התלוצצתי כל השנים, מה מגיע לי? אני נשבע שזה לא היה רציני.

סניטר בוא.

תוגתי אני? אתה מדבר אלי? בחיי, הוא מתכוון אלי. שאני אבוא. שאני אבוא אתו לבית-חולים. אלוהים, הוא מתכוון באמת שאני אבוא אתו לבית-חולים. לבית-חולים. אני. אבל למה? הרי אני זה אני. שמעת, אדוני? אני זה אני.

[וצועק:]

אם זה חלום אני מבקש להתעורר מייד!

[הסניטר אוחז בשכמו.]

אתה לא חלום, מה?

סניטר למה שאני אהיה חלום? יש לי אשה וילדים, גם אני רוצה לחיות.

[מנסה לגרור את תוגתי אל האלונקה.]

תוגתי תודה, אני יכול בעצמי. אני בריא. תראה בעצמך.

[קם בקושי. מתנדנד.]

לא, בלי עזרה.

[אינו יכול לעמוד.]

לכל מקרה מוטב להקטין את המרחק בין הראש לרצפה.

[יורד על ארבע.]

הנה. ככה. צריך להציע את זה לשר הבריאות.

[נופל על גחונו.]

עוד יותר טוב. הכי בטוח. לאט, אבל בטוח.

[זוחל.]

הנה. בריא.

[נעצר. ראשו צונח על הרצפה.]

בריא.

[הסניטר ודופה מרימים אותו ומשכיבים אותו על האלונקה.]

סניטר נזוז.

דופה [מעבירה ידה על פני תוגתי.]

אני אבוא מחר בבוקר.

[הסניטר מתחיל להסיע את האלונקה.]

תוגתי [לסניטר:]

היא לא תבוא.

[יוצאים.]

 

תמונה 22

בית-חולים. ערב. תוגתי שוכב במיטה. לידו קרום ושקיטא.

תוגתי אתם רואים? אתם רואים שאני חולה? ואתם צחקתם כל הזמן, ואני כבר התפתיתי להאמין לכם. הטעיתם אותי. איזה אנשים אתם? אסור, אסור להאמין שבריאים. תמיד חולים, תמיד! כשחולים חולים וכשבריאים חולים. איפה דופה?

קרום לא יודע.

תוגתי למה היא לא באה? רציתי למות בנוכחות אשה בוכה בחדר – זו שאיפה יומרנית כל-כך? איזה אנשים אתם?

[לשקיטא:]

מה אתה שותק? מה אומרים הרופאים, קרום, אני אחיה?

קרום כן.

תוגתי בטח. אם רופא אומר לי שאני אחיה – זה הסוף. אני לא רואה שמרפאים אותי. אלה בכלל לא רופאים פה, אלה דוגמנים של חלוקים לבנים.

[נכנס הספר עם עגלה קטנה ועליה מכשיריו. ניגש למראשות תוגתי.]

דוקטור, כמה כדוריות לבנות? כמה?

ספר סליחה, אני ספר.

תוגתי אתם רואים? חלוקים לבנים! כולם ספרים! הכניסו אותי למספרה!

ספר בבקשה לשבת. אני אגלח לך את הראש.

תוגתי למה?

ספר צריך בשביל הניתוח.

[מתחיל לגלח את ראש תוגתי.]

תוגתי ניתוח. יפתחו אותי. ואיפה? במקום שהכי קשה לפתוח – בראש. לא יחתכו, לא. לא אצל תוגתי. אצל תוגתי ינסרו. אין הרבה עבודה על הראש הזה, מה?

ספר רק מאחורה קצת.

תוגתי הטבע בכבודו ובעצמו הכין אותי לניתוח.

ספר פעם היתה לי מספרה בחוץ. היו באים בעיקר ילדים. אני לא אוהב ילדים, הם משתוללים, לא יושבים בשקט. אני אוהב יותר פה. הקליינט שקט, נותן לעבוד.

[מסיים. מחזיק ראי מול פני תוגתי:]

בבקשה.

[מניח את כליו על העגלה הקטנה. לקרום:]

תהיה בריא.

[יוצא.]

קרום גם אנחנו נלך עכשיו. לילה טוב, תוגתי. להתראות בעוד שלושה ימים, אחרי הניתוח.

תוגתי ושתבוא דופה. אני רוצה אשה בוכה. תגידו לה: זה כלול בנישואים.

שקיטא לילה טוב.

[קרום ושקיטא יוצאים.]

תוגתי אני עוד אחסר לכם! [לעצמו:]

אלוהים, סלח לי. הייתי אדם חיצוני וחייתי חיים חיצוניים. אבל אם לא יצא לי אף פעם לחשוב מחשבה נשגבת, זה רק מפני שלא הספקתי לפתור את בעיית ההתעמלות שלי. וכשאני מבקש ממך היום שתסלח לי ושתקל עלי, זה רק מפני שאני מאמין שהסבל שלי מבעיית ההתעמלות היה גדול, גדול, ויכול היה לעמוד בשורה אחת עם כל סבל נשגב. כמות הסבל שלי, אלוהים, היא הדבר היחידי העומד לזכותי, כי מלבדה אין לי כלום. כלום.

[נכנסת אחות, בידה מזרק.]

מה עכשיו? מניקור? פדיקור?

אחות זריקה לשינה טובה.

[מזריקה לו.]

עכשיו לישון.

תוגתי [קצת רדום:]

אל תלכי. למה את הולכת? שכחת אותי? שכחת כל מה שהיה בינינו, האש, ההתלהבות, הכוח? בואי אתי. הכנתי לך בית קטן ונחמד, שם נבלה את שארית חיינו, ובבית יש אמבטיה גדולה בשביל שנינו, אני אסבן אותך ושנינו נדע רק אושר.

אחות לילה טוב.

[יוצאת.]

תוגתי אני עשיתי הרבה נשים למאושרות, ואני אעשה גם אותך למאושרת.

 

תמונה 23

בית לופה ותוגתי. ערב. לופה. נכנס ברתולדו.


ברתולדו Ciao, buon-giorno [שלום, בוקר-טוב].

דופה הו, האיטלקי. אפשר להתחיל לשיר. מה אתה עושה כאן? איפה צוויצי?

ברתולדו [בעזרת תנועות ידיים:]

Partita ieri, tornera fra due giurni, Bertoldo solo, solo

[טסה, אתמול, תחזור בעוד יומיים, ברתולדו לבד, לבד].

דופה [צוחקת:]

צוויצי נסעה לשלושה ימים ואתה מחפש חברה? זה מה שאתה רוצה להגיד לי?

ברתולדו si, si [כן, כן].

דופה שב.

[ברתולדו יושב לצידה, שם ידו על כתפה. דופה מסירה ידו.]

בעלי חולה.

[מנסה להסביר לו בתנועות ידיים:]

בעלי. חולה. בבית-חולים. הוספיטלה.

ברתולדו Si, si, hospitale

[מניח שוב ידו על כתפה, דופה מסירה אותה.]

דופה ואולי בעצם אתה יודע. מה אומרים אצלכם באיטליה, מתי יותר כדאי לעשות התעמלות, בבוקר או בערב?

[מנסה להסביר לו בתנועות ידיים:]

התעמלות. ספורט.

ברתולדו !Si, si, sport

דופה [מתחילה להדגים לפניו תרגילי התעמלות בהטיית ידיים למעלה ולצדדים. ברתולדו מסתכל על שדיה, ולפתע משרבב ידיו מאחור וחופן את שדיה. דופה אינה מתנגדת. היא קפואה רגע, אחר-כך לעצמה:]

הנה לך, דופה. איטליה.

[ברתולדו מחבק ומנשק אותה והיא מתמסרת לו. נכנס קרום.]

קרום סליחה.

[דופה קמה.]

באתי רק להודיע על הניתוח. הוא הצליח. הגידול שהוציאו ממאיר.

[פאוזה]

היה כדאי שתבקרי אותו, לפחות פעם. לא נשאר הרבה זמן.

ברתולדו [קם.]

Ma cosa vuole quel cazzo

[מה הוא רוצה, הזין?]

קרום קיבלתי רשות מהרופאים לקחת אותו מחר לשפת הים לראות בפעם האחרונה את השקיעה. ככה שאם תרצי…

ברתולדו [ניגש אל קרום.]

Ma cosa vuoi, perche disturb!, perche non ci lasci in pace, non vedi che siamo ocupati!

[מה אתה רוצה? למה אתה מפריע? למה אתה לא עוזב אותנו בשקט? אחה רואה שעסוקים!]

[קרום יוצא. ברתולדו חוזר לדופה, שם ידו על כתפה, היא מסירה אותה. ]

ברתולדו !O, tutto da capo [אוהו, הכל מהתחלה !]

[מניח שוב את ידו, היא מסירה אותה. מדגדג בצווארה, היא מניעה ראשה. מדגדג בשדה, היא מסרבת.]

דופה להילטון.

ברתולדו ?Hilton

דופה הילטון!

ברתולדו !Ma va' fan' culo col tuo Hilton

[לך תזדיין בתחת עם ההילטון שלך]

[יוצאים.]

 

תמונה 24

גן מול הים. בין ערביים. נכנסים במהירות קרום ואחריו שקיטא הדוחף כיסא גלגלים שבו יושב תוגתי עם כובע גדול לראשו.

 

קרום בגלל כל פקקי התנועה האלה איחרנו ועכשיו נשארו רק עוד כמה דקות עד לשקיעה. לכאן, שקיטא, מהר. כאן הגן, מכאן אפשר להשקיף על הים ועל השקיעה. תפנה אותו עם הפנים אל השמש.

תוגתי אוויר צח, אוויר שמריח מספורט.

קרום תוגתי, תסתכל על האופק, השמש כמעט שוקעת.

תוגתי למה אתם מאיצים בי פתאום לראות את השמש? אפשר לחשוב…

קרום תסתכל, תסתכל על הצבע של השמיים. ותן גם מבט על הפרחים מסביב.

תוגתי לו הייתי נושם כל חיי אוויר כזה…

קרום מצד שמאל מלון "הילטון". שקיטא, תפנה אותו לכיוון "הילטון". תביט, תוגתי. בבריכה של "הילטון" הלכה לשחות צוויצי. זוכר את צוויצי?

תוגתי צוויצי. אבל מה יש לכם אתם, מראים לי פתאום…

קרום אוי, השמש, השמש! אנחנו הולכים לאבד את השמש! תפוש את השמש, תוגתי! תפוש אותה!

תוגתי [פתאום מזדקף בכיסאו, מבוהל:]

קרום! אני רואה את השמש בפעם האחרונה?! בפעם האחרונה?!

קרום השמש! השמש!

תוגתי [נרתע:]

לא! השמש מכאיבה לי!

קרום "הילטון"!

תוגתי "הילטון" מכאיב לי!

קרום תסתכל על הים, תוגתי, תפוש את הכחול. תוגתי!

תוגתי הכחול מכאיב לי! הים מכאיב לי! כל העולם מכאיב לי!

קרום תסתכל, תסתכל תוגתי, תסתכל! אנייה! בכיוון הזה, אנייה!

תוגתי האחרונה?! האחרונה, קרום?! לא יהיו יותר אניות?! אפילו לא אחת?!

סירה?! ציור של סירה?!

קרום היא מפליגה! תפוש את ההפלגה!

תוגתי לא!

[נכנסים במרוצה צלם, חתן וכלה.]

צלם אנחנו מאחרים את השקיעה. עִמדו שם על הסלע מול הים.

[החתן והכלה מתייצבים מול תוגתי.]

קרום והנה גם חתן וכלה.

תוגתי לא! הם מכאיבים לי! שלא יתחתנו!

צלם להסתכל זה אל זו ולחייך.

[החתן והכלה מחייכים זה אל זו. הצלם מצלם.]

קרום תראה כלה מחייכת על רקע השקיעה.

תוגתי רוצה להצטלם אתם.

צלם [לחתן:]

חבק אותה.

[החתן מחבק אותה.]

תוגתי רוצה להיכנס גם כן לתמונה.

[קרום ניגש אל החתן והכלה.]

צלם אדוני, אתה מסתיר. אנחנו צריכים להספיק את השמש.

קרום [לחתן, בשקט:]

יש לי חבר חולה. הוא בא להיפרד מן העולם. הוא רוצה להצטלם אתכם.

חתן למה חולה? אנחנו אנשים שמחים, מצטלמים לחתונה.

קרום צילום אחד. בשבילו. שיישאר על תמונה עם זוג מאושר.

חתן [לכלה:]

מה את אומרת?

כלה סליחה, אבל זה יביא לנו מזל רע.

צלם להתנשק.

[החתן והכלה מתנשקים.]

תוגתי אִתם! אִתם!

כלה קחו אותו מפה.

תוגתי גם אני התחתנתי! איפה דופה?!

[מושיט ידיו לפנים לעבר החתן והכלה. הצלם מצלם.]

צלם זהו. אין שמש. לאולם החתונות.

[יוצא. החתן ניגש לקרום.]

חתן כל הכבוד לזה שאדם נפרד מהעולם, אבל גם לנו לא מזדמן להתחתן כל יום.

[פונה לצאת עם הכלה.]

תוגתי [קורא אחריהם:]

הראי לי את התחת שלך!

[הכלה והחתן נצמדים בבהלה זה לזה ובורחים.]

קרום מחשיך. נחזור לבית-החולים. [לתוגתי:]

עוד מבט אחד בים?

[ראשו של תוגתי שקוע בין כתפיו והוא אינו מגיב. יוצאים.]

 

תמונה 25

בית טרודה. לפנות ערב. טרודה, בהריון, שרועה בכורסה. נכנסת דופה עם מזוודה.

 

דופה שלום, טרודה. באתי להיפרד.

טרודה תוגתי במצב אנוש.

דופה אני נוסעת.

טרודה לאן?

דופה מציעים לי עבודה בסופרמרקט בצפון. קופאית. הרבה גברים עוברים ליד הקופה, אולי אחד ייעצר.

[פאוזה]

מה לי ולו, טרודה. אני בכלל לא מכירה אותו, אני מכירה רק את המחלות שלו. החתונה לא תופשת, הפעמים הספורות שהספקתי לישון לצדו במיטה ולשמוע את הגניחות שלו, גם הן לא תופשות. לא היה בינינו כלום. לא הספקנו.

[פאוזה]

את מסתכלת עלי כמו על זונה. מה יש? נוח מאוד כשיש דופה בעולם. דופה תתחתן עם הגוססים. דופה תשכיב אותם בקבר. דופה כבר תיקח על עצמה את.כל הטינופת.

[פאוזה]

דופה נוסעת רבותי! אל מרחבי הסופרמרקט. הצחוקים שלי יצלצלו עם המטבעות בקופה. יעבור עלי גבר עליז שיקנה סיגריות אמריקאיות ומי-גילוח ויקרע אותי מעל כיסא הקופאית ישר אל שדה-התעופה.

[בינתיים טרודה נרדמה מבלי שדופה הרגישה בכך.]

אני קצת מרחמת עליו וקצת רוצה להקיא מעצמי. אז מה? טרודה?

[פאוזה]

נרדמת. העייפות משתלטת עלייך מהר בימים האלה. שקועה בהריון שלך. גם בית יפה סידרת לך.

[קמה, לוקחת את המזוודה.]

וילד תחבקי עוד מעט.

[יוצאת בחשאי. נכנס תכטיך. מעיר אותה:]

תכטיך יושב ראש מועצת המנהלים.

[יוצאים.]

 

תמונה 26

בית-חולים. לפנות ערב. תוגתי שוכב במיטה, לידו קרום, שקיטא.

 

קרום דופה נסעה. היא לא תבוא יותר.

תוגתי דופה? היא מכוערת. שתלך. קרום, תיגש מחר לחנות ספורט ותקנה לי נעלי ספורט ומחבט טניס. אני החלטתי בכל זאת אחרי הצהריים – טניס. אם אני משחק טניס עם בחורות יפות אחרי הצהריים, אני גם עושה ספורט וגם מבלה עם נשים. הכי טוב זה טניס אחרי הצהריים.

קרום מחר אקנה לך נעלי ספורט.

תוגתי קרום, אני רוצה להיות בריא, אני רוצה להיות בריא! מה שחייתי עד היום, זה לא נקרא היה לחיות. אני רק התכוננתי לחיים, אני רק עשיתי תכניות, זה לא נקרא לחיות, זה לא נקרא לחיות!

[כשקט:]

ככל שיותר רע לי, יותר ויותר אני דבק בחיים. כמו זבוב בזוהמה. איזו בושה.

[בוכה חרש.]

עד שמוציאים את הנשמה – הנשמה יוצאת.

[פאוזה. מפסיק לבכות.]

ובחוץ מה? אביב? אלא מה! אני בבית-תולים ובחוץ לא יהיה אביב?!

קרום בחוץ קר ואפור. מזג-אוויר לא נעים.

תוגתי הרי אני יכול לראות מכאן את השמש.

קרום העננים כבר מכסים אותה.

תוגתי אני מפסיד כל-כך הרבה דברים אם אני מת.

קרום אתה לא מפסיד כלום.

תוגתי כן, אני מפסיד. אני מפסיד כל-כך הרבה.

קרום אתה לא מפסיד, תוגתי, אני אומר לך שאתה לא מפסיד. תביט עלינו, תביט על החיים שלנו, תביט על החיים שעלינו עוד למשוך – מה אחה מפסיד?! תביט על הבתים שלנו. תביט על הנשים שלנו. תזכור את המאמץ היומיומי להתפרנס, להשיג קצת יותר! תזכור את חוסר החן של החיים שלנו, ואת חוסר היופי, ואת חוסר האהבה שלא לימדו אותנו איך לקחת אותה גם כשהיא ניתנת לנו! תזכור את ההתרוצצות ללא תכלית ממקום למקום, את השוטטות האינסופית בלילות ואת ההתחכמויות שאין להן סוף – מה אתה מפסיד?! מה אתה מפסיד, תוגתי?!

תוגתי [קולו הולך ונחלש:]

אני מפסיד, מפסיד…

קרום [מתחיל להתכווץ. אף שקיטא עושה כמוהו:]

תסתכל עלינו, תוגתי, זה מה שאתה מפסיד? זה? הפנים האלה? הגב הזה? הברכיים האלה? הכמה פרפורים אחרונים האלה על האדמה לפני שמכניסים אותנו פנימה?!

[הוא ושקיטא מתכווצים. ולפתע מתחיל גם תוגתי להתכווץ כאילו הוא משתתף במשחק של קרום ושקיטא. קרום ושקיטא, בתגובה, מתכווצים עוד יותר, ואז, בבת-אחת חדל תוגתי והוא שוכב בלי תנועה. קרום ושקיטא קופאים רגע, אחר-כך מנסים עוד תנועה או שתיים כדי לעורר את תוגתי, אך תוגתי אינו מגיב.]

תוגתי?

[פאוזה]

תוגתי, אתה מבין?

[פאוזה]

תוגתי?

[נכנסים במהירות דוקטור שיבויגן ואחות. שיבויגן גוהר רגע מעל תוגתי, אחר-כך מזדקף, מכסה פניו בשמיכה ופונה לעבר קרום. קרום, כמתגונן.]

אל תספר לנו ש…

[מנסה להתחמק.]

אל תספר לנו ש…

שיבויגן הוא מת.

[קרום נעצר.]

הוא מת, עבר מתחום אחריות הרפואה אל תחום ההפקרות. האיש הזה הפקר. שנות גידולו ועיצובו, המזון שהוא אכל, הספרים שהוא קרא, התרופות שבלע, החלומות שהפיק המוח שלו, כל העבודה העצומה והכסף של האנשים שהכינו לו את חייו, הכל, כל ההשקעה יורדת עכשיו לטמיון, והשאריות שלה – הפקר.

קרום בכל זאת, הוא הצחיק אותנו קצת.

שיבויגן הצחיק אתכם? מי אתם?! גם אתם תופקרו.

[נכנם סניטר, מוציא את מיטת תוגתי, יוצא עם האחות. גם שיבויגן פונה לצאת].

קרום דוקטור.

[שיבויגן נעצר.]

אתה תסלח לי, אבל אתה מדבר כמו קברן. אתה רופא. אתה מוכרח להשאיר איזו תקווה, אם לא למתים, לחיים.

שיבויגן כן. תקווה אחת בכל זאת יש.

קרום אתה רואה.

שיבויגן קווה לתשישות.

קרום לתשישות?

שיבויגן כן. תקווה אחת בכל זאת יש. קווה לתשישות. מה שירפא אותך בסופו של דבר, זו התשישות. אתה תזדקן, תיחלש, עם החולשה תבוא המנוחה. וכפי שלא ייוותר בך עוד כוח לשמחה, כך תהיה גם רפה מכדי לצעוק, למחות, להתייסר. שקט כבר יבוא עליך, ואתה תשקע בו. אתה תהיה שקט שקט, אתה תהיה שארית שקטה של חיים נמוכים, שוקעים, מסודרים. שכבה עבה של אפר תכסה את כל אהבותיך שנגמרו ושנקטעו ושחלמת שיהיו ולא היו, ושהשאירו אותך בסוף לבד. אחר-כך בשקט בשקט, ללא התרסה וללא התמרמרות, אתה תתחיל יום אחד לגסוס. לא יעניינו אותך החיים, לא אלוהים, לא התקווה, לא המשמעות של חייך. בדל קטן של כוח עוד יישאר לך כדי לנעוץ בתקווה מבט אטום, מבט אשר גם הוא ילך אט-אט ויטשטש. עד שתמות. קווה לתשישות.

 

תמונה 27

רחוב מול ביתם של דולצ'ה ופליציה. לפני הצהריים. פליציה, לבושה יפה.

 

פליציה דולצ'ה! אנחנו מאחרים! הברית-מילה בשתים-עשרה, וכמו שאני זוכרת את החתונה שלהם, יש להם נטייה לגמור מהר.

[נכנס דולצ'ה, לבוש יפה.]

לפי דעתך תהיה הגשה, או שיהיה רק מזנון?

[ממול נכנס קברן, מושך עגלת מתים ועליה גופת תוגתי עטופה שחור. אחרי העגלה הולכים קרום, האם ושקיטא הנושא מזוודה. פליציה ודולצ'ה רואים את ההלוויה, מנסים לצאת בחיפזון לצד השני. קרום מבחין בהם.]

קרום אדון דולצ'ה! גברת פליציה! ההלוויה פה!

דולצ'ה סליחה, אבל אנחנו לברית-מילה של טרודה ותכטיך.

פליציה אי-אפשר הכל יחד. אנחנו לא ציפורים.

[יוצאים דולצ'ה ופליציה בחיפזון.]

 

תמונה 28

בית-קברות. צהריים. הקברן מושך את עגלת המתים שעליה תוגתי. אחריו קרום, שקיטא והאם.

 

קברן אין קרובים?

קרום אין.

קברן אז נקצר.

[מוריד את הגופה לקבר.]

קרום בעדינות. הוא היה חולה.

[הקברן טומן את תוגתי. מושיט ידו לקרום. קרום מוציא מכיסו שטר ונותן לו. הקברן טומן את השטר בכיסו ומושיט שוב את ידו.]

קברן בשביל העדינות.

[קרום נותן לו עוד שטר. הקברן יוצא. אחריו יוצאת האם.]

קרום [לקבר:]

עכשיו ממותך, תוגתי, ממותך ומייסוריך לקחַת תנופה ולהתחיל סוף-סוף לכתוב ברצינות. כי הזדמנות כזאת אולי לא תחזור.

[יוצא עם שקיטא.]

 

תמונה 29

רחוב מול בית תוגתי. אחרי הצהריים. דולצ'ה ופליציה חוזרים מברית-המילה. נעצרים.

 

פליציה נו, כמו שאמרתי החתן מת קודם.

דולצ'ה הוא קצת יחסר לי. המוסיקה, התרופות.

פליציה שיסלח לו אלוהים על החתונה שהוא עשה. יש אנשים שנולדו לחתונה, ויש אנשים שנולדו לבר-מצווה. צריך להשלים עם זה.

[דולצ'ה נועץ בה מבט ארוך.]

לא ככה? מה אתה מסתכל? אני עוד חיה. לצדי גבר בריא ושלם, מבצע את כל הפעולות. בעל תיאבון טוב. והתוצאה: אינני בודדה. אינני בודדה.

[דולציה אינו גורע ממנה עין.]

גם אתה לא תמות כל-כך מהר. אתי תישאר. פליציה תדאג לך. אתה הרקע הטבעי שלי, ה"מובן מאליו" שלי, ה"אין שום ספק" שלי, אתה ה"בטח" שלי, ה"בטח" המתוק שלי.

[צובטת בישבנו.]

אויש, איזה תוסיק, איזה תוסיק שחילק אלוהים לשניים חצי לי וחצי לך.

דולצ'ה איזו אשה גסה ומסריחה שאני קיבלתי. לא רוצה לחלק אתך את התוסיק שלי! לא רוצה לחלק אתך את המיטה שלי! לא רוצה לחלק אתך את בית-השימוש שלי! לא רוצה לחלק אתך כלום! חשבתי שתמותי במשך הזמן! טעיתי! את לא תמותי! את והפריג'ידר שלך, שניכם נצחיים! אני אמות! אני! כמו תוגתי אני אמות! אני אמות!

[פליציה סוטרת בכוח על פניו.]

פליציה אתה תחיה! יחד נפגשנו באוויר הצלול. יחד צחקנו בסירחון. יחד ננוח במחנק.

[יוצאים.]

 

תמונה 30

רחוב. לילה. שקיטא הולך עם מזוודה. נכנס קרום.

 

קרום שקיטא. לאן?

שקיטא [מושך בכתפיו:]

נוסע.

קרום לאן? קרה משהו?

שקיטא לא.

קרום אז למה?

שקיטא [מושך בכתפיו:]

משעמם. בייחוד…

קרום תמשיך.

שקיטא בייחוד משעמם.

קרום מה תעשה במקום אחר?

[שקיטא מושך בכתפיו.]

בכל מקום הרי יהיה לך אותו דבר. כאן לפחות כבר מכירים אותך.

שקיטא משעמם.

קרום מחפש עניין, מה? רוצה לנסות את המזל שלך במקום אחר, תודֶה באמת.

שקיטא לא. אני סתם.

קרום אני יודע, אני יודע, אתה רוצה להצליח, להיות עשיר, לקבל אשה נהדרת ולחזור לכאן במכונית אמריקאית להראות לה את השכונה שבה גדלת! תודה באמת! אני לא מאמין לך! שתקת כל הזמן, הסתרת אמביציות! אני מכיר את השקטים האלה! חולמים בסתר על הצלחות, על נשים!

שקיטא אני מבטיח לך בהן צדק להישאר עני, בודד ומשועמם.

קרום אם ככה, הישאר אתנו בבוץ!

שקיטא רציתי רק לנסוע, משעמם, שלום.

קרום מי אתה שאתה מעיז ללכת ולהשאיר אותנו כאן?! מי אתה בכלל?! אפילו לא בן-אדם! אתה אחד המרכיבים המצחיקים של נוף נעורי! הפנים שלך, כמו הטיח המתפורר על קירות הבתים ברחוב הזה, אין להם שום קיום אלא כרקע לחיי שלי, דף ברומאן שלי, ושום קיום אחר, שום קיום אחר!

[שקיטא יוצא.]

שום קיום אחר!

 

תמונה 31

בית קרום. לילה. האם יושבת. נכנס קרום.

 

קרום למה את לא ישנה?

האם לא יכולה.

קרום קחי כדור שינה.

האם אני רוצה נכד. נכד שהייתי מנענעת בעריסה היה מרדים אותי.

קרום מה אני יכול לעשות?

האם נכד. התכוננתי לחתונה.

קרום גם אני.

האם היתה לך טרודה.

קרום רציתי משהו יותר מטרודה.

האם אין לך.

קרום יש רצון.

האם טרודות יש. טרודות. בעולם שלך, בהישג היד שלך, בחלק שהקציב לך הגורל – אין יותר מטרודות. טרודות, ועבודה במשרד, ולהאכיל ילד, ועוד ילד, ומשכנתא לדירה לכל החיים. אין יותר מזה בשבילך, בן יקר שלי, אין יותר צעצועים בשבילך בעולם.

[פאוזה]

קרום אבל רצון יש.

האם ותר עליו.

קרום אני מתחיל לכתוב עכשיו.

האם לכתוב! אל תזכיר לי יותר את השטויות האלה.

קרום נסי להירדם, אמא.

האם אין יותר צעצועים בשבילך בעולם.

קרום לישון, לישון.

האם אין יותר צעצועים בשבילך בעולם!

קרום לישון, אמא, לישון.

האם אין יותר צעצועים בשבילך בעולם?

קרום [כמעט חונק אותה.]

לישון, אמא. לעצום כבר את העיניים, לעצום אותן.

האם אתה לא תנוח עד שאעצום אותן לתמיד, עדה אחרונה של הכישלון שלך, רוצח!

[קרום יוצא.]

 

תמונה 32

אולם ריקודים ב"הילטון". צוויצי וברתולדו רוקדים. נכנם קרום.

 

קרום זוכרת?

צוויצי תזכיר לי.

קרום קרום. נפגשנו אצל דופה, לפני החתונה שלה.

צוויצי אה, כן. הכפתור.

קרום הכפתור אצלי.

צוויצי שמור לך.

קרום תודה.

צוויצי מה שלום דופה? איך הנישואים שלה?

קרום בעלה מת.

צוויצי הו. דופה מסכנה, כמה שלא מתאים לה האושר. אתה לא היית צריך להתחתן מייד אחריה?

קרום כן. אבל לא התחתנתי.

צוויצי הו, אתם כולכם, באמת. קרה משהו?

קרום לא. למעשה, אם מותר לי להיות גלוי-לב, ביטלתי את הנישואים שלי מ… אותו ערב בו ראיתי אותך.

[פאוזה]

איך היה בקאפרי?

צוויצי כבר שכחתי. אני נוסעת מחר בבוקר שוב.

קרום לאן?

צוויצי לוס-אנג'לס.

קרום תמיד חלמתי דווקא על העיר הזאת.

צוויצי אני יכולה רק לקנא בך שמקום כמו לוס-אנג'לס עוד מעורר בך התרגשות כזאת.

קרום ואני מקנא בך שהגעת לדרגה כזאת שלוס-אנג'לס כבר לא מעוררת בך כלום.

צוויצי בקנאה ההדדית הזאת ניפרד.

קרום תסלחי לי על החוצפה. אני מסתכל על הישבן שלך ואומר לעצמי: זה ישבן שישב בקליפורניה. ישבן אחד של גברת צעירה ראה יותר עולם ממה שראיתי אני ואמא שלי ביחד. זה צדק?

צוויצי [צוחקת:]

מה שבאמת מביא אותי לחשוב לא פעם: ישבן כזה, שראה כל-כך הרבה, ישבן כזה אלוהים באמת היה צריך לפטור מן הצורך ללכת לבית-שימוש. לא?

קרום קחי אותי אתך ללוס-אנג'לס.

צוויצי מה פתאום?

קרום לא?

צוויצי לא.

קרום חשבתי. זאת אומרת, אני אוהב אותך.

[פאוזה]

סליחה.

צוויצי למה, אתה נחמד.

קרום כן? ניסע יחד?

צוויצי מחכים לי שם.

קרום בחור?

צוויצי כן.

קרום תתחתנו?

צוויצי ודאי. הוא גומר את הדוקטוראט שלו, ואחר-כך – לברזיל.

קרום וברתולדו?

צוויצי ברתולדו הוא זמני.

קרום הוא יודע את זה?

צוויצי מחר בבוקר הוא יידע.

קרום [ניגש אל ברתולדו:]

שמעת? אתה זמני! מחר תעוף! פפפט!

ברתולדו [נושא ראשו:]

?Ma cosa vuole quel cazzo

[מה הזין הזה רוצה?]

צוויצי [לקרום:]

זהו. אני חושבת שאסע הבייתה.

קרום אני מבקש סליחה על פליטת הפה. אני מנסה לכתוב משהו ואוסף חומר לרומאן…

צוויצי אמן.

קרום משהו כזה.

צוויצי איך זה, תסביר לי, שכולכם מתחילים באמנות וגומרים בחנות?

קרום לכן כל-כך חשוב לי לצאת מפה. אני מרגיש שזה עניין של חיים או מוות. לו רק הייתי יוצא למרחב…

צוויצי מי מפריע לך לצאת?

קרום איך? לאן? מי ישלם? ממה אחיה? ואמא שלי?

צוויצי אני לא מאמינה שאם רוצים מספיק חזק אי-אפשר.

קרום לא מאמינה. באה לפה על ענן ורוד של "הכל אפשר", מפזרת באוויר ריח דק של "הכל אפשר", ולא מאמינה. בכל זאת יש אנשים שעבורם "אי-אפשר" היא לא מלה לשחק בה.

צוויצי אולי צריך באמת להצטער פעם על אנשים מסוגכם. הצרה היא שאני דחוקה בזמן ואני שוכחת.

קרום אני לא שוכח. אנשים כמוך נולדים כדי להכאיב לאנשים כמוני.

צוויצי אתה באמת נחמד. מותר לך לתת לי נשיקה לפני שאתה הולך.

קרום עם טעם לוס-אנג'לס על השפתיים – שלום.

[יוצא.]

 

תמונה 33

לילה. תכטיך לבד, במרפסת ביתו. קרום ברחוב.

 

תכטיך הי, קרום.

קרום שוב לבד?

תכטיך מה יש? רק מפני שהתחתנתי עם טרודה ויש לי ילד, זה הופך אותי לאדם לא רגיש? יש לי רגישויות, יש לי נדודי שינה, ועוד איך יש לי. אגיד לך יותר מזה: אני מסתכל לפעמים על הפנים של טרודה, ופתאום אני רוצה לבכות מרוב עלבון לכל השאיפות והחלומות שהיו לי פעם. אני עם הכשרונות שלי… במקום זה – טרודה. כל לילה אני לש את הישבן שלה כמו פועל במאפייה. יש לה שערות שחורות על הירכיים ומתחת לאף, זה בטח לא חדש בשבילך. אבל הבשר שלה – בזה אתה אולי כבר לא מעודכן – הבשר שלה התחיל לנזול. ואני אוהב את השפך הצהבהב השעיר הזה יותר ממה שאני אוהב את חיי. "יותר מאשר את חיי"… נו, אולי הגזמתי קצת. אבל אני לא יכול בלעדיה. אני נמשך אליה משיכה נוראה. לפעמים כשאני לא רואה אותה חצי שעה נדמה לי שאני הולך להשתגע. אתה רואה את הניגודים? והכל מתרוצץ דווקא בתוכי. אז מי אמר שאני הפסקתי להיות רגיש ומסובך? למה אתה לא נכנס?

קרום אני ממהר. גמרת?

תכטיך לא, לא גמרתי. אתה שותק, אתה בטח צוחק לך בלב ואומר: "תודה לאל, גם זה סובל". שטויות. אל תמהר לשמוח. אלה רק זיזים קטנים באושר שלי ושל טרודה. אתה כמובן לא תבין את זה. אתה מלפפון. לך לא קורה שום דבר בחיים. אתה לא יודע מה זה עול, מה זה בית, מה זו אהבה, מה זה ילד שלך, שלך.

קרום לילה טוב.

[פונה ללכת.]

תכטיך האמא שלך מתה. לפני שעתיים.

[קרום נעצר.]

 

תמונה 34

רחוב מול בית קרום. בוקר. קברן מושך עגלת מתים שעליה גופת האם עטופה שחור. אחריה הולך קרום.

 

קברן אין קרובים?

קרום אני הבן.

[וממשיכים ללכת.]

כאן הבית. חכה.

[עוצרים. לגופה:]

קומי לתחייה, נבלה יקרה, והעירי בי מחדש את אמונת-ילדותי שכוחותייך הם בלתי מנוצחים. קומי, את שהולדת אותי וגידלת אותי ועלייך סמכתי שיום אחד תגאלי אותי, שיום אחד תקרעי מסכה ומאחורי חזות הסבל והשממה יתגלו פנים של אושר ואנחנו נצחק, נצחק על החלום הרע שחלמנו. קומי, אמא, והיכנסי הבייתה להכין לי ארוחת צהריים, כי אפשרות אחרת אני לא מקבל. לא מקבל. לא מקבל.

[משמיע נאקה כעומד לפרוץ בבכי, אך מצליח להבליג.]

לא לא, עוד לא, לבכי כזה אני עוד לא בשל.

[שוב גואה בו הבכי, אך הוא מצליח להבליג.]

לא, יש זמן לצער נורא כזה, ואני עוד לא מוכן. יותר מאוחר. צריך להתכונן, צריך לאסוף כוחות, לאכול טוב, לישון טוב, להתעמל כל בוקר. צריך להבשיל, צריך להתחזק לקראת היום הזה, והיום הזה יגיע, ואני אפרוץ בסערת-רגשות גדולה, וגל בכי אדיר ישטוף אותי, וכל מחילות הנפש תיפתחנה, ואני אבכה ואבכה, על הכל, על אמי וחיי ואהבותי, ועל כל הזמן המבוזבז שלא ישוב, ואני אפרוץ לעולמים את המחנק, ואז אהיה טהור ורענן – ביום הזה, שאני מאמין שעוד יגיע – טהור ורענן ומוכן סוף-סוף לקראת החיים.

[שוב גואה בו הבכי, ושוב הוא מצליח בקושי להבליג.]

עוד לא. אני אתעמל בכל בוקר. אחר-כך.

[הקברן מושך את העגלה. קרום הולך אחריה. יוצאים.]

 

[סוף]

×