היה זה בגיל שלוש

שאיבדתי את נעורי

בדרך מגן הילדים אל המקלט.

 

מטוסים יפי-כנף

חלפו מעלי ביעף

והותירו אותי ופני כבושות בעפר.

 

אז קומו, עורו, תינוקות בני תמותה,

אכול ושתׁה והַרטֵב מיטה,

ולושו היטב-היטב את שדי אמכם –

שעתכם היפה כבר כמעט מאחוריכם.

 

עכשיו אני בת חמש

וכבר לא כל-כך צעירה,

בשער ראשי זרקה פה ושם השיבה,

 

ובלילות ירח כחולים,

סורגת כומתות חיילים,

יש ואני עוד זוכרת את נעורי.

 

אז קומו, עורו, תינוקות בני תמותה,

אכול ושתׁה והַרטֵב מיטה,

ולושו היטב-היטב את שדי אמכם –

שעתכם היפה כבר כמעט מאחוריכם.

היה זה בגיל שלוש | 1969

×