קומדיה עם פזמונים

הדמויות

שורץ

שורציסקה

פופר

כץ

קוּלפה

 

מערכה ראשונה

תמונה 1

בוקר בבית שורץ. שְׁוַרְצִיסְקָה מחטטת באף. נכנס שְׁוַרְץ.

שורץ שְׁוַרְצִיסְקָה. שורציסקה. לְבָבוֹן שלי. אצבעון שלי.

[מנשק אותה על אוזנה, צוארה, כתפה, מנסה לקחת גם את היד שבה חיטטה באף, אך היא מסתירה אותה מאחורי גבה]

שורציסקה נו, די, די.

שורץ לא. את היד. את האצבע.

שורציסקה די, שורץ.

שורץ לנשק את האצבע. את האצבע.

שורציסקה את האצבע לא.

שורץ את האצבע כן.

שורציסקה נשק את הכתפיים.

שורץ נישקתי.

שורציסקה את הצוואר.

שורץ ליקקתי. אני רוצה את האצבע.

שורציסקה קח את החזה. מה עוד אפשר לדרוש? הנה החזה.

שורץ רק את האצבע. האצבע.

שורציסקה לא.

שורץ האצבע.

שורציסקה לא.

שורץ האצבע, האצבע, האצבע.

[מנסה למשוך את ידה. היא הודפת אותו מעליה]

שורציסקה אמרתי די!

[שורץ מרפה ממנה, עצוב]

שורץ אני רציתי דווקא את האצבע. את האצבע הקטנה. קמחי בבוקר ואמרתי לעצמי: "שורץ, כבר נישקת הכל, הרים ומפלים של בשרישורציסקה. כמה עוד תוכל להכניס בין השפתיים? לא, עכשיו נחוצה גישה חדשה, רעננה ומעודנת. אחה תקום, תיגש על בהונות הרגלים ותנשק לה את האצבע הקטנה. תרצה עוד? יתחשק לך עד להתפקע? לא תקבל. תתפוצץ ולא תקבל. עם נגיעה קלה של קצה האצבע הקטנה על השפתיים תלך לעבודה ותנענע את הברכיים במתח כל היום. ובערב, כשתשוב, בערב…" כן, שורציסקה, זו היתה התכנית שלי. למה הרסתי לי את התכנית שתוכננה עם כל החום האפשרי שבלב, אני לא יודע. אילו האושר שלי לא היה כל כך גדול, אולי גם לא היה לי עכשיו כזה חורבן.

שורציסקה שורץ, אל תגיד "חורבן".

שורץ חורבן. שלום.

[יוצא]

שורציסקה שורץ, אל תעשה מזה חורבן! שורץ!

[לעצמה]

מי תיאר לעצמו תכניות גראנדיוזיות כאלה מסביב לאצי-

 

תמונה 2

לפנות ערב בבית פופר. פופר. נכנסת שורציסקה.

שורציסקה פופר, ידיד המשפחה, משפחת שורץ נהרסת, קום לעזור!

פופר קרה משהו לשורץ?

שורציסקה שורץ בריא ואני בריאה והחורבן גדול. [מתעלפת בזרועותיו]

פופר שורציסקה בכבודה ובעצמה, האשה עם הבשר הכי מכאיב שאני מכיר.

[מנענע אותה בזרועותיו]

להתעלף, להתעלף, ההתעלפויות שלך הם הרומאנים הקטנים שלי. להתעלף, כן, להתעלף…

[שורציסקה מתעוררת]

שורציסקה פופר?

פופר כן.

שורציסקה עליך אפשר להישען.

פופר את נשענת.

שורציסקה אתה תעזור לי, פופר, אני יודעת שאתה תעזור לי.

פופר אני אעזור. ספרי לי מה קרה.

שורציסקה הכל כל כך טפשי, אני מתביישת, אבל למי אני אספר אם לא לך? אתה ידיד-המשפחה, אתה פּוֹפּוּש, אתה תעזור ולא תספר לאף אחד, נכון?

פופר את יודעת שאני קבר.

שורציסקה הנה אני מספרת. הבוקר, אחר שקמנו – אוי, כמה שאני מתביישת – רוצה אלהים שאני עומדת עם אצבע באף ומחטטת. בדיוק נכנס שורץ לפני שהוא יוצא לעבודה, נכנס כמו רוח ורוצה לנשק. איפה? – אוי כמה שאני מתביישת – באצבע. לי לא נעים, אני לוקחת את היד מאחורי הגב, מגישה לו יפה פה, צוואר, כתף, חזה. הוא, לא: מהחתונה רק אצבע. למה אצבע, למה אצבע?! יש לו תכניות. מה יכולתי לומר? "שורץ בעלי, על האצבע יש חיטוט מהאף"? – אוי כמה שאני מתביישת – עוד לא שנתיים מהחתונה וכבר להחשב לאשה לא מעודנת! לא אמרתי כלום. ושורץ לא מוותר: אצבע, אצבע! לא נתתי. אני מחויבת?! בקיצור – חורבן. כל כך רגיש, כל כך עדין, מה הפלא, אחרי שמרגילים אותו שנתיים רק לטוב שבטוב?! והלך מהבית בטריקת-דלת כשהוא משאיר מאחוריו את חורבן בית-שורץ. ואני מה? בכיתי, כמובן. בכיתי ואכלתי אח עצמי: למה זה קרה דווקא לי?! לכולם יש אף, כולם מסתכלים על התקרה וחופרים! מה לעשות, פופר? הייתי מספרת לו, אבל אוי כמה שאני מתביישת! עוד לא שנתיים מהחתונה וכבר לא מעודנת!

[פופר פונה לצאת]

לאן?

פופר בבקשה ללכת למספרה להכין תיסרוקת לפיוס. השאר עלי.

שורציסקה אוי, פּוֹפּוּש, פּוֹפּוּש, הכל יהיה בסדר, אתה תדאג, נכון?

פופר אלא מי?

[יוצא]

 

תמונה 3

ערב בבית שורץ. שורץ. נכנס פופר.

פופר אדון שורץ, אתה תסלח לי מאד שאני מתערב בעניו לא לי. אני בא בשליחות.

שורץ שורציסקה?

פופר כן.

שורץ היא רוצה גט! אוי, היא רוצה גט! מה אני אעשה?! עם מי אני אתחתן?! אני לא מכיר אף אחת, בגלל האושר שלי לא יצאתי שנתיים מהבית! שורץ ימות גרוש!

פופר אדון שורץ, תרגע, אתה תמות נשוי.

שורץ עם מי?

פופר עם הגברת שורציסקה. היא לא רוצה גט, והיא אוהבת אותך כמו תמיד. היתה ביניכם אי-הבנה בבוקר, היא התביישה לספר לך ואני לקחתי את זה על עצמי.

שורץ כלומר, ענין של גט אין פה.

פופר איו פה.

שורץ [צוהל]

אין פה גט! אין פה גט! יהיה מה שיהיה אני ממשיך להיות נשוי וסדר היום שלי לא משתנה! מה השליחות?

פופר השליחות היא שאני בא לספר לך בשמה שהיא לא הושיטה לך את האצבע בבוקר כי רגע קודם היא – תסלח לי – הכניסה אותה לאף, והיה לה לא נעים.

שורץ היא סיפרה לך?

פופר היא היא ורק היא.

שורץ למה לי היא לא סיפרה?

פופר לך אני צריך לספר כמה הגברת ביישנית ומעודנת?

שורץ [צוחק בהקלה]

אי, שורציסקה, שורציסקה, איזו שורציסקה שאני קיבלתי. איפה היא?

פופר האינצידנט גמור?

שורץ אם האינצידנט גמור! לנשק לה את הרגליים נחוץ לי. לא, יותר נמוך: שהיא תעמוד על סולם ואני אנשק את תחתית הסולם.

פופר שהיא תסע באוירון וכולנו ננשק לו את הצל.

שורץ אבל איפה היא? איפה היא?

פופר במספרה, עושה תיסרוקת לרגל הפיוס.

שורץ אי, שורציסקה, שורציסקה. פופר, ביצעת שליחות גדולה ומסובכת. עוד תהיה לי הזדמנות להודות לך.

פופר כל טוב, ותמשיכו, כמו תמיד, לשמש דוגמה לאושר. [יוצא]

שורץ [לעצמו]

אדם נעים ומועיל. כשלעצמו שום דבר, ולא פעם אתה שואל את עצמך מה תכליתו בעולם. והנה הוא מופיע פעם אחת ברגע הנכון ומצדיק לו את כל הקיום.

 

תמונה 4

ערב בבית שורץ. שורץ. נכנסת שורציסקה.

שורץ שורציסקה!

[מושיט ידיו לקראתה כדי לחבקה, היא עוצרת בו ומושיטה לו בגנות, את אצבע-החיטוט]

אוי, שורציסקה!

[מנשק את אצבעה]

שורציסקה שורצלוּחֶס, שורצלוחס, איזה צרות שאתה עושה לי.

שורץ והרי אלה הצימוקים שעושים את החיים אחר כך יותר פיקאנטיים, יותר עשירים. והרי מעכשיו האצבע שלך היא הרבה יותר מאצבע סתם, היא דראמה שלמה, פרק בתולדות בית-שורץ.

[ שורציסקה תוחבת את האצבע לאפה ]

אי, זה כבר עושה אותי לגמרי משוגע.


[שיר האצבע באף]


שורציסקה האהבה יפה יותר

אחרי האצבע באף,

הלילות רכים יותר

אחרי האצבע באף,

שורץ ושורציסקה כי האצבע באף, האצבע באף

משיבה אלינו אביב שחלף,

כי השמים צוחקים והפרחים מלבלבים

אחרי האצבע באף, האצבע באף.

שורציסקה ההורמונים זורמים

אחרי האצבע באף,

הפטמות מתקשות

אחרי האצבע באף,

שורץ ושורציסקה כי האצבע באף, האצבע באף

מזכירה לנו חור אחד נוסף,

כי תחתונים יירטבו וסדינים יקרעו

אחרי האצבע באף, האצבע באף.


[שורץ משכיב אותה על הספה. עומד לקפוץ עליה. נכנס פופר עם זר פרחים]

פופר סלחו לי, אחולים.

שורציסקה פופר, ידיד-המשפחה. שב.

פופר באתי רק למסור את הפרחים.

שורץ לרגל מה?

פופר ההרמוניה.

שורציסקה אתם כבר ראיתם דבר כזה? הוא עוד מביא פרחים לנו.

פופר אני מרגיש שותף לשמחה. אני לא צריך לספר לכם מה זו בשבילי שלמות בית-שורץ.

שורציסקה הרי אני הייתי מנשקת את האיש הזה!

פופר תהנו ולהתראות.

שורציסקה פופר, בוא לאכול אתנו ארוחת-ערב.

שורץ לאכול?

שורציסקה למה לא? שיאכל. בשמונה, פופר.

שורץ שמונה וחצי. בתשע ורבע אתה חופשי.

פופר אתם בטוחים שאני לא מפריע?

שורציסקה אתה?! לנו?! הרי אני הייתי מנשקת את האיש הזה!

פופר אבוא בשמונה וחצי. להתראות. ושוב: תהנו.

[יוצא]

שורץ שורציסקה, אני לא רוצה ללוש דראמות, אבל לשם מה צריך היה להכניס את פופר לענין? הוא ידיד, נכון, אבל אני צריך אותו כשותף לסודות האינטימיים שלי? אני צריך לתת לו ביד את הנשק שהוא יודע עלי משהו? לתת לו את ההרגשה שהוא המפייס, להכיר לו תודה, לתת לו להסתובב לי בבית עם פרחים, ארוחות-ערב?

שורציסקה הרי בלעדיו היינו עכשיו בחורבן.

שורץ ולמה הנטיה הזאת להפוך כל אי הבנה לחורבן?! להיכנס לפאניקה ולהסגיר סודות אינטימיים?

שורציסקה איזה סודות אינטימיים ומה אני כבר הסגרתי פה?! לספר הוא הרי לא יספר לאף אחד, והוא עצמו, מהו? באמת!

שורץ שיהיה ככה. מילא. היה וחלף. [מתפרקד בזרועותיה]

שורצלוחס רוצה למיטוחס, לתפוס לשורציצי בציצי.

שורציסקה שורציסקה מוכרחה להכין ארוחת-ערב.

שורץ נאכל אחר כך, במיטה.

שורציסקה פופר צריך לבוא.

שורץ אה, פופר! לו היינו גומרים הכל בינינו, פופר לא היה אוכל לנו הערב את הלקרדה.

שורציסקה אני לא מוכרחה להגיש את הלקרדה.

שורץ אבל אני רוצה לקרדה.

שורציסקה אנחנו יכולים לאכול את הלקרדה אחרי שהוא יילך, במיטה.

שורץ אני אצטרך לאכול בארוחת-הערב זיתים ולחכות עד אחת-עשרה בלילה ללקרדה?!

שורציסקה מה אתה רוצה ממני, שורץ?! לא מספיק עבר עלי היום?!

שורץ תודי ברומן מסתורי עם פופר.

שורציסקה לא מודה.

שורץ שאת לא אוהבת אותי כמו פעם.

שורציסקה לא מודה.

שורץ את אוהבת אותי יותר מפעם?

שורציסקה יותר.

שורץ אה, כלומר פעם אהבת אותי פחות. תודי.

שורציסקה לא מודה.

שורץ אז למה אמרת?

שורציסקה בצחוק.

שורץ וברצינות?

שורציסקה אלהים, למה נפל דווקא בחלקי לאהוב את הקרפיון המבושל הזה?

[יוצאת]


תמונה 5

ערב בבית שורץ. שורץ.

שורץ אלהים, כל כך לא הייתי רוצה שבתודעה של מישהו יהיה מונח זכרון של גיחוך משורציסקה וממני. בתנאים אחרים מה איכפת לי, אבל עם אושר מושלם כמו שלנו הלב הרי ממש נצבט על כל כתם קטן, אלהים, אתה תסיר לי את הכתם, כלומר, את פופר? אתה הרי יודע שאני לא אדם של שנאה ואיו לי שום דבר נגד פופר, אבל מצד שני, למה להכחיש, כשצצה לה עכשיו פתאום במוחי מחשבה על מותו, זה די קוסם לי. אלהים, אני מנוול?

[נכנסת שורציסקה עם צנצנת זיתים]

שורציסקה בוא לפתוח צנצנת זיתים.

שורץ זיתים. ככל שאני חושב על זה יותר, מתחזקת אצלי המסקנה שפופר לא היה צריך להיות שותף לזה.

שורציסקה אני הולכת מהבית! בחיי שאני לוקחת מזוודה ונוסעת עם פופר לבית הבראה!

שורץ מיהו ומהו פופר שאת מגינה עליו בחירוף-נפש כזה?! פופר! פופר! היה לי אושר, הוא היה קטן אבל מושלם, והוא היה של שנינו, רק של שנינו! אם היו שטויות – הן נשארו בינינו. אם נבחתי פעם מרוב שמחה – רק את ואני יודעים. אם נפל לך אגוז לחזיה – רק את ואני יודעים. אם לאחר יום ארוך וקשה של התמודדות עם העולם שנינו מתכווצים במיטה ומסריחים את כל העולם – רק את ואני יודעים. והנה קורה דבר בינינו, ואותו לפתע את ואני ופופר יודעים, את ואני ופופר, כן, את ואני ופופר, תודעה חדשה הצטרפה אלינו, התודעה הפופרית, משולש חדש נולד מתחת לשמים. ומה זה הדבר שהוא יודע, המשולש, מהו הסוד המשותף שמאחד אותו? אולי פרק בתנ"ך? אולי תגלית מדעית? אולי סוד מדיני? לא! חיטוט באף – זה הסוד, זה הבסיס, לקיומו לעולם ועד של המשולש הגורלי – את ואני ופופר, ופופר, ופופר פורצולופר-פון-טריפר!!

[נכנס פופר עם בקבוק יין]

פופר ושוב איחולים.

שורץ ושוב איחולים ושוב איחולים, הוא לא ישכח את זה לעולם.

פופר סליחה?

שורציסקה פופר, אתה תפתח את הצנצנת.

שורץ פופר!

פופר כן.

שורץ שתמות!

פופר מי?

שורץ אתה!

שורציסקה שורץ!!! פופר, בוא אתי למטבח.

פופר סליחה. בתיאבון. ושוב: איחולים.

[יוצא]

שורציסקה הצלחת?! מרוצה?!

[יוצאת]

שורץ [לעצמו]

אני מיד כאן ראיתי שבלי עלבונות זה לא ילך. לקרדה ולמיטה.

 

תמונה 6

לילה בבית פופר. פופר. נכנס כץ.

כץ פופר, למה אתה עצוב?

פופר אני לא עצוב, אני מהרהר.

כץ מה יש לך להרהר? שאלו אותך שאלה בחשבון?

[פאוזה]

פופר, פעם שניה, למה אתה עצוב?

[פאוזה]

לילה טוב.

[קם. יוצא]

פופר ואם רוצים שאמות?!

[כץ נכנס]

כץ מי?

[פאוזה]

לילה טוב.

[יוצא]

פופר ואם שורץ?!

[כץ נכנס]

כץ למה? למה פעם שניה, למה פעם שלישית. לילה טוב.

[פונה לצאת]

פופר את הידוע לי סיפרתי.

כץ אתה עשית לו משהו?

פופר את הידוע לי סיפרתי.

כץ פופר, פופר, עד מתי תסתיר ממני אינפורמאציה כדי להרגיש עליון עלי?

[יוצא]

פופר אני לא משחק בעליונות, כץ, לי אין פנאי עכשיו למשחקים, כפי שידוע לך רוצים שאמות. לא שאחיה, לא, שאמות.

[כץ נכנס]

א-מות. כן, כן.

כץ איש חשוב, מה? רוצים שתמות.

פופר לא חשוב ולא מפורסם ושום הספדים על הקבר שלי. חלומות נעימים, כץ.

[כץ פונה ללכת]

לאן?

כץ לשורץ.

פופר מה תגיד לו? תשכנע אותו להעניק לי חנינה? לבטל את הרצון שאמות ולהמתיק לי לרצון שאשבור רגל?

כץ לילה טוב.

[יוצא]

 

תמונה 7

לילה בבית שורץ. נכנס כץ.

כץ אדון שורץ!

[נכנס שורץ בחלוק לילה]

שורץ בשעה כזאת "אדון שורץ"?!

כץ שמעתי שאתה רוצה שפופר ימות.

שורץ ואם כן?

כץ למה.

שורץ באחת-עשרה בלילה "למה"?! אתה השתגעת?

[נכנסת שורציסקה]

שורציסקה מי כבר השתגע ומי כבר מת.

כץ הגברת שורציסקה, סליחה על ההפרעה, אבל פופר רועד כולו מעלבון בגלל שורץ, ואני באתי לברר.

שורציסקה למה לא בבוקר, כץ?

שורץ הרי אלה בדיוק המלים שלי.

כץ לילה ארוך ומענה עומד לפני פופר. לא איכפת לכם?

שורציסקה כץ, כץ, אל תקפוץ. על מה שהיה – שורץ את המנה שלו כבר קיבל. הוא עוד יחזור בו מהרצון שפופר ימות.

שורץ לא עולה על דעתי.

שורציסקה שמע מה שאני אומרת לך, כץ, מחר בבוקר הוא עוד יחזור בו.

כץ אני שמח לשמוע שאת, גברת שורציסקה, לא מעונינת שפופר ימות.

שורץ שקט! די! כץ! הביתה!

שורציסקה כץ, סלח לשורץ.

כץ אולי אפשר גם לדעת מה בעצם קרה?

שורציסקה לא.

כץ למה?

שורציסקה כץ, תראה, אתה אדם חביב ומנומס ועדין, אדם נבון ורציני, אדם שקול ובעל הגיון שאפשר תמיד לסמוך עליו, ואני מאד מאד מעריכה אותך והכל, אבל עשה לי טובה ואל תבלבל את המוח.

כץ אני מבין. כמובן שלאף אחד מלבדך לא הייתי מרשה לדבר אלי ככה, אבל את, עם המבנה שלך, הרגליים… תודה, סליחה ושלום.

[יוצא]

שורץ תודי ברומן מסתורי עם כץ.

שורציסקה תחזור בך מהרצון שפופר ימות.

שורץ תודי ברומן מסתורי עם כץ.

שורציסקה לא מודה.

שורץ תודי שאת לא מאושרת אתי כמו פעם.

שורציסקה לא מודה.

שורץ את מאושרת אתי יותר מפעם?

שורציסקה לא יותר מפעם ולא פחות מפעם. תחזור בך מהרצון שפופר ימות.

שורץ לא עולה על דעתי.

שורציסקה ככה?

שורץ ככה.

שורציסקה [מפנה אליו את אחוריה]

אתה רואה את זה?

שורץ כן.

שורציסקה ככה אתה תחזור.

[יוצאת]

שורץ בדיוק מצאו להם מישהו שיחזור בו ממשהו.

[שר]

[תפילה למות פופר]

אלהים, קח אליר את פופר,

מתאים לו כל בך בשמים,

שירכב על ענן,

שיאכל לויתן,

אני ושורציסקה נשאר עוד קצת פה

לומר תהילים לעילוי נשמתו.

אלהים, קח אליך את פופר.

 

אלהים, קח אליר את פופר,

צדיקים מחכים לו למעלה,

שיעוף עם פרחים,

שיכיר מלאכים,

אני ושורציסקה נשאר עוד קצת פה

לומר תהילים לעלוי נשמתו.

אלהים, קח אליך את פופר.

[יוצא]

 

תמונה 8

לפנות ערב בבית פופר. פופר, לבוש צעיף לצווארו, יושב אל החלון. שורץ מתקרב.

שורץ פופר, מה פתאום צעיף בחודש יוני?

פופר אני בבית שלי.

שורץ אה, אני שומע שאתה מצונן. יש גם חום?

פופר שום חום!

שורץ יש יש. שלום. מחכים לי.

[פונה לצאת]

פופר להרבה אנשים יש עכשיו שפעת!

שורץ לאף אחד אין עכשיו שפעת חוץ ממך. תצליח.

[יוצא]

פופר בדיוק שהוא רוצה שאמות אני הייתי צריך להצטנן.

[פאוזה. מתעטף בשמיכה]

לחלות צריך דווקא שכולם רוצים שתהיה בריא, כשאתה מוקף קהל של אשה וילדים העומדים סביבך ותולים תקוות בבריאותך, אז, דווקא אז, כמה נעים לצנוח פתאום בלי הכרה ולגרום לכולם להלם ולפחד, ואחר כך אולי גם ליגון.

[נכנס כץ]

פופר הנה האדם שהיה צריך להיות מצונן עכשיו.

כץ שיסלחו לי החולים, אבל אני בריא. שורציסקה מודיעה שהיא לצדך וששורץ יחזור בו היום. שורץ היה?

[פופר מהנהן בראשו]

אתה רואה? בכל זאת אדם הגון. מהיר לפגוע ומהיר להתנצל.

[פופר פורץ בבכי]

למה פופר? הוא לא התנצל?

[פופר מניד בראשו לשלילה]

הוא ממשיך לרצות שתמות?

[פופר מהנהן בראשו. פאוזה]

אולי תגיד לי בכל זאת מה קרה.

[פאוזה]

לא?

[פאוזה]

נשתה כוס תה?

[פאוזה]

אחה מסתכל עלי בפנים נפולות, מחכה למשהו מעודד, אני יודע, ובמקום זה אתה רואה לפניך עוד בן אדם עם פנים נפולות. סלח לי, אין לי שדיים, שמי לא ג'וזפין, אני לא מביא אתי מוסיקה לריקודים, וסביבי אין מה שנקרא "חיים". מה שחסר לך – חסר גם לי.

פופר כץ, לא רק שאתה משעמם כמו מוות, יש לך גם כישרון מיוחד לעשות את זה לא מעניין.

כץ נכון? כל אחד ושטח ההתמחות שלו. מה השטח שלי? השתעממות. ראית אותי לא פעם משתעמם, נכון? באיזה חן, באיזו טיבעיות; כמו שהרקדן רוקד והזמר שר, כץ משתעמם.

פופר הרדמת אותי, כץ. אני גם לא מרגיש כל כך טוב.

כץ לילה טוב.

[יוצא]

 

תמונה 9

ערב בבית שורץ. נכנס כץ

כץ הגברת שורציסקה!

[נכנס שורץ]

שורץ שוב כץ?! ושוב בלילה?! אתה לא פעיל באור היום?

שורציסקה מי כבר לא פעיל ואיזה יום?

כץ הגברת שורציסקה, קודם הבטיחי לי שלא תכעסי.

שורציסקה נו, נו.

כץ מפני שזה עוד באותו ענין. אדון שורץ לא חזר בו ופופר חולה.

שורציסקה מה אתה אומר. הסוף יהיה שאני אתחיל להתרגז.

שורץ כץ לך לישון.

כץ ואני שוב מבקש סליחה על ההטרדה.

שורציסקה אתה צודק. אין מה להגיד: אתה צודק. שורץ יחזור בו עוד הלילה. אני אחראית.

שורץ כץ, לך לישון.

כץ מפני שפופר…

שורציסקה אמרתי ששורץ יחזור בו עוד הלילה.

שורץ מצאו מי שיוותר על שינה ויחזור בו. לך לישון.

שורציסקה שורץ אין לי כוח לשטויות, ואני לא רוצה פה את…

כץ כץ.

שורציסקה כן… בלילות. אני נותנת לך אורכה עד הבוקר לחזור בך מהרצון שפופר ימות.

שורץ תודי ברומן מסתורי  עם פופר.

שורציסקה [מפנה אליו את אחוריה] אתה רואה את זה?

שורץ התמונה מוכרת.

שורציסקה אז זהו.

כץ אני מאד מודה. תודה, סליחה ושלום.

[פונה ללכת, עוצר]

אפשר כבר בכל זאת לדעת מה קרה?

[פאוזה]

מפני שכולכם נותנים לי לגשש קצת באפלה.

[פאוזה]

הבנתי. תודה, סליחה ושלום.

[יוצא]

 

תמונה 10

לפנות ערב בבית פופר. פופר, עטוף צעיף, כובע, מעיל ושמיכה, יושב אל החלון. שורץ מתקרב.

שורץ לבשת גם מעיל.

[פאוזה]

ומי זה מצפצף ככה? אה, הנשימה. הנשימה של פופר. להשתעל!

[פופר נתקף שיעול]

בחיי, זה עובד. מה שאני רוצה – קורה. לא ידעתי שלחיות זה דבר כל כך קל. [לפופר] עלית על דרך המוות. תצליח.

[יוצא]

פופר אלהים, אם אדם רוצה להתחתן ולהקים משפחה – אתה חרש. אם אדם מבקש פרנסה לקיום מינימלי – אתה מסתתר. קצת אור, חיוך, רגע של קורת-רוח – השמים ריקים. אבל אם שורץ רוצה שאמות – אתה פתאום מתעורר? מי אתה, אלוהים, סוכן של שורץ?

[נכנס כץ]

כץ שלום. שורץ היה?

[פופר מהנהן בראשו]

ממשיך לרצות שתמות?

[פופר מהנהן בראשו. פאוזה]

כץ אני חושב שיש לך חום.

פופר הייתי אצל הרופא. אני לוקח כדורים. תוך יומיים אבריא.

כץ אתה מוכן כבר סוף סוף לספר לי מה קרה?

[פאוזה]

לא?

[פאוזה]

שאכין לך כוס תה?

פופר אני בדיוק לפני השינה.

כץ הבנתי. כמובן שלוא היית בריא לא הייתי סובל ממך יחס כזה, אבל במצבך… לילה טוב.

[יוצא]

 

תמונה 11

ערב בבית שורץ. נכנס כץ.

כץ גברת שורציסקה!

[נכנס שורץ בפיג'מה]

שורץ ושוב כץ?! ושוב בלילה?!

כץ אני מראש מבקש סליחה.

[נכנסת שורציסקה]

שורציסקה מי כבר סולח ומי כבר כועס?!

כץ הגברת שורציסקה, לפני שאת אומרת לי משהו אני מראש מבקש סליחה וסליחה וסליחה וסליחה וסליחה וסליחה וסליחה וסליחה.

שורץ האיש הזה נשען יותר מדי על סליחות.

כץ את באמת תיסלחי לי מאד…

שורציסקה נו, מה אני כבר יכולה להגיד לך, כץ? אני יודעת מה אתה רוצה להגיד לי, וכמה שאתה נודניק ככה אתה צודק. אז אני יכולה להגיד לך משהו?!

כץ אני שוב מבקש סליחה, מחלת פופר מתפתחת.

שורציסקה יש לי ממש מצפון לא נקי.

כץ מה גם שהאדון שורץ התחיל לעשות לו למנהג קבוע לעבור בכל יום, כשהוא חוזר מן העבודה, ליד החלון של פופר ולראות איך מתקדמת המחלה.

שורץ גאה במעשי! כץ, הביתה!

כץ מיד. ככה שלוא היית את לפחות ניגשת אליו לומר לו מלה טובה…

שורץ שקט! די! כץ! הביתה!

כץ מיד. …מפני שיש לו חום גבוה ואני רואה, רואה בעיניים שלו כמה הוא מחכה למלה ממך.

שורץ כץ, אני לא הייתי רוצה לרצות שיקרה גם לך משהו נורא, אבל ביקור לילי נוסף שלך יאלץ אותי.

כץ אני?

שורציסקה הקץ לפרשיה! אתה חוזר מיד מן הרצון שפופר ימות!

שורץ לא רק שלא אחזור, אלא אני עומד על כך שגם את, כאשתי החוקית והאוהבת, תצטרפי לרצון הזה!

שורציסקה לא פחות!

שורץ לא פחות!

[שורציסקה מפנה אליו את אחוריה]

שורציסקה אתה רואה את זה?

שורץ נימוק עתיק.

שורציסקה נימוק עתיק ויציב!

שורץ לא אוותר בנקודה זו: ההרמוניה בינינו חייבת לכלול את הרצון המשפחתי המשותף שפופר ימות!

[שורציסקה פונה לצאת]

לאן?

שורציסקה לביקור חולים.

שורץ בלילה?!

שורציסקה אין לילה ואין יום, הזמן מבוטל!

[יוצאת]

כץ תודה, סליחה ושלום.

[יוצא]

 

תמונה 12

ערב בבית פופר. פופר לבוש פיג'מה ועליה מעיל וצעיף וחובש כובע.

כץ פופר! הגברת שורציסקה בדרך.

פופר אני לא בטוח שאני יכול לקבל גבירות…

[נכנסת שורציסקה]

הגברת שורציסקה!

שורציסקה פּוֹפּוּש, פוּי.

פופר מה לעשות. סלחי לי שאני מקבל אותך בפיג'מה.

שורציסקה אני רוצה שתדע שאני חושבת עליך כל הזמן ושאני לצדך.

פופר תודה. אבל גם כשאת לצדי, את של שורץ.

שורציסקה נגד זה אין מה לעשות. אני אוהבת את בעלי וזה עומד מעל הכל, מה שלא מפריע לי לומר גלויות שלפי דעתי הוא קרפיון.

[כץ צוחק]

לי מותר, כץ – לך לא.

כץ סליחה.

שורציסקה ואני יכולה להבטיח לך, פופר, שהוא עוד יחזור בו

פופר מה זה משנה. לא הייתי רוצה שתחשבי שנעשיתי חולה בגללו.

שורציסקה אבל ודאי שנעשית חולה בגללו. נכון, ץ?

 כץ נכון מאד.

פופר מה אתה אומר "נכון מאד", כץ, מה אתה אומר "נכון מאד"?!  גברת שורציסקה, זה מיקרי לגמרי, אני פשוט הצטננתי.

שורציסקה [לכץ]

הוא מרגיז אותי, אבל אני סולחת לו.

[לפופר]

למה להעמיד פנים, פופר? אתה חלית בגלל שורץ וזו עובדה; ואתה תבריא הודות לשורציסקה, גם זו עובדה. נכון, כץ?

כץ נכון מאד.

פופר מה אתה אומר "נכון מאד", כץ, מה אתה אומר "נכון מאד"?

[נכנס שורץ]

שורץ שורציסקה! מה את עושה כאן?

כץ משוחחת עם ידיד המשפחה.

שורץ שורציסקה, הביתה.

שורציסקה שורצלוּחֶס, פּוֹפּוּש, למה לא יכול הכל להיות טוב, טוב? למה התורכים נגד היוונים? האם אני רגישה בצורה יוצאת דופן שאני לא יכולה להשלים עם עולם כזה? האם אני תמימה? אולי אני תמימה? שיגידו לי פעם אחת אם אני תמימה ואדע שאני תמימה! אני תמימה?

כץ סליחה, אני צריך ללכת. לילה טוב לכולכם. פופר, אבוא מחר.

[יוצא]

שורציסקה שורצלוחס, תצהיר מיד שאתה רוצה שפופר יחיה.

שורץ לא רוצה.

פופר אתם השתגעתם?! אדונים לחיי ולמותי נעשיתם?! מפיכם אני חי?! מפיכם אני מת?!.תה עם לימון אני צריך!

שורץ תה עם לימון? – שימות!

שורציסקה שורצלוחס…

שורץ שימות, שימות, שימות, שימות, שימות, שימות, שימות, שימות!

[פופר תוחב אצבע לאפו כדי לקנטר את שורץ ומצטחק]

הבנת, שורציסקה?! הוא לא שכח ולא ישכח! אני מכיר את הצנועים, הביישנים האלה! עוקבים תמיד בסתר אחרי חיים של אחרים כדי למצוא שם נקודות תורפה שיקלו עליהם את הנטל של עצמם! בוחנים אותנו יומם ולילה, יורדים לנו לשרשי השערות, לתוך הסירים, מתחת לסדינים! וכשהם מוצאים משהו, אוי, כשהם מוצאים משהו רך ומסריח, הם נרדמים עם חיוך של תינוק על השפתיים! ומי עוזר להם למצוא? אשתי, אשתי החוקית! לא רוצה שיחיה! לא רוצה שיחיה! לא רוצה שיחיה! לא רוצה שיחיה!

פופר כאן חולים! החוצה!

שורציסקה לא, אני לא כועסת עליך, פופר. אני רוצה שתחיה. אשוב מחר, אשוב כל יום, שלום שלום.

[יוצאים שורץ ושורציסקה]

פופר [לעצמו]

עכשיו אני בצרות, לא יכול להרשות לעצמי למות. ברגע שאני מת, אני מעניק פרס לשורץ. גם ההתאבדות – חלום ורוד ברגעים קודרים – נמנעה ממני. מה נשאר? לחיות. לא הכי מצודד. ביחוד כשההצטננות מחמירה מיום ליום והחום לא יורד.

 

תמונה 13

לילה בבית פופר. פופר. נכנס כץ.

כץ שלום. ואיך היום? חום?

פופר עולה.

כץ להכין לך כוס תה?

[נכנסת שורציסקה]

שורציסקה פּוֹפּוּש!

פופר הגברת שורציסקה!

שורציסקה אמרתי לשורץ שאבוא – ובאתי, אוי איך שאתה ניראה, תראה את הפנים שלך!

פופר הפנים שלי?

שורציסקה סיד. והעיניים!

פופר מה העיניים?

שורציסקה מתות!

פופר אבל אני עוד רואה!

שורציסקה בעלי הרג אותו. הכריש הרג אותו. נכון כץ?

כץ נכון מאד.

פופר מה אתה אומר "נכון מאד" כץ?

שורציסקה הוא היה כל כך עדין, הוא הזיז לי רגשות, הוא קצת חסר לי.

פופר אני עוד פה!

[נכנס שורץ]

שורץ שורציסקה!

שורציסקה הכריש! הורגים לי את הפופר! רודפים אחרי, אני בלחץ, אני מתכווצת – נכון שרזיתי? – אוי, הורגים לי את הפופר!

כץ סליחה, אני צריך ללכת. לילה טוב. פופר, אבוא מחר.

[יוצא]

פופר סילחי לי, גברת שורציסקה, גם אני מוכרח לישון.

שורציסקה לא לפני שאכין לך כוס תה.

פופר אני לא רוצה תה.

שורציסקה אם לא תשתה תה לא תחיה.

שורץ שורציסקה, את מתגרה בי יותר ויותר לעיני גוססים!

שורציסקה ומה תעשה?! תעזוב אותי?!

שורץ לעזוב אותך?! לעולם לא! את שומעת?! לעולם! את נחוצה לי, את מעשירה ומייפה ומענגת את חיי ואני לא ארפה ממך לעולם. ואת, שורציסקה, תעזבי אותי?

שורציסקה לעולם לא! אתה בעלי, ואני אוהבת אותך, הוי כמה אני אוהבת אותך, למרות שאני מתנגדת מושבעת שלך בנושא פופר!

שורץ ואם אצטרך, שורציסקה, תתרמי לי כליה?

שורציסקה אמשיך לחלוק על דעתך בענין פופר ואתרום לך כליה.

שורץ פופר, ברור לך, אני מקווה, שהיחסים בין שורציסקה לביני, למרות הקונפליקט הפופרי הקטן, הם סלע מוצק, ואני לא הולך להפסיד כאן כלום.

[מצטחק כהנאה]

כל החכמה היא לדעת להיוולד שורץ. ש"ין וא"ו רי"ש צד"י. שורץ.

[שירח שי"ן וא"ו רי"ש צד"י]

שורץ אם שמך הוא גולדברג, אתה יכול למות,
לך לעזאזל אם שמך הוא פוקס,
אך אם שמך מתחיל בש"ין ויש בו צד"י
ואתה לא שוּלץ, או שץ, או שִיץ,
או שמיץ, או שפיץ, או שַנְץ, או שניצלר,
או שטייניץ, או שימקֶביץ', או שפיצר, או שפצירר,
או שיינהרץ, או שיניצקי, או שלזניצקי, או שרצקי,
או שמואלביץ', או שמחוביץ', או שצ'קץ, או שציופק,
או שטיצל, או שולביץ', או שטוצקי, או שידלצקי,
או שיפרוביץ', או שלבקוביץ', או שטיינהולצר, או שטיינרוורצל,
או שטיגליץ, או שיוביץ', או שטינוביץ', או שמושקוביץ',
או שלומוביץ', או שפשביץ' או שטוצר, או שמלצר,
או שצ'רבה, או שצ'וצ'ינסקי, או שצ'גלסקי, או שצ'דרוביצקי,
אלא אתה פשוט שורץ – שי"ן וא"ו רי"ש צד"י -כי אז אתה נוצרת לחיוב ולאהוב,

שורציסקה ולשיר כל בוקר ששמך לא גולדברג,
ולרקוד כל לילה ששמך לא פוקס,
כי אם שמך מתחיל בשי"ן ויש בו צד"י,
ואתה לא שולץ, או שץ, או שיץ,
או שמיץ, או שפיץ, או שנץ, או שניצלר,
או שטייניץ, או שימקביץ'…

פופר החוצה! מיד!

שורציסקה לא, אני בשום אופן לא אכעס עליך, לא יעזור כלום, מישהו בעולם הזה הרי מוכרח לשמור על צלם אנוש מול הנחש-כריש. לילה טוב, פופר, אשוב מחר, אשוב כל יום, שלום שלום.

[יוצאת]

שורץ שורציסקה!

[מסנן בין שיניו לפופר]

אתה לא תקום, פופר, אתה לא תקום, בחיי. יש כל כך הרבה דברים בעולם שאתה לא תזכה להם.

[פופר מתעלף ונופל לזרועות שורץ]

לא, אני לא התכוונתי. תחייה. תחייה, תחייה. אלהים, אני בסך הכל שורץ. מה אני כבר רוצה? אני בסך הכל שורץ. שורציסקה!

[יוצא בחפזון. פופר נופל]

פופר [לעצמו]

האם אני באמת חולה לכבוד שורץ? האם נולדתי כדי לפייס בינו לבין אשתו, ועכשיו אני מת כדי לא להשאיר עדות?

 

תמונה 14

לילה בבית פופר. פופר. נכנס כץ.

פופר אני אמות. אני אמות.

כץ יש לי הרגשה שמכל הענין הזה גם אני לא אצא כל כך בריא. שאטלפן לרופא?

פופר לך לשורציסקה ובקש ממנה – לא, דרוש ממנה – שלא תבוא לכאן יותר.

כץ אני קצת כועס איך שאתה נותן לי להמשיך ולגשש באפלה.

פופר אל תבזבז עלי רמזים, אני חולה ואטום.

כץ לילה טוב.

[יוצא]

 

תמונה 15

לילה בבית שורץ. נכנס כץ.

כץ הגברת שורציסקה!

[נכנסת שורציסקה]

סליחה, אני מאד מבקש סליחה, ושוב סליחה, אבל פופר מבקש, לרגל מצבו, לא לבקר אותו יותר.

שורציסקה מסור לפופר איחולי החלמה, ושאני באה מיד.

כץ סליחה וסליחה…

שורציסקה כץ!

כץ כן?

שורציסקה אתה גמרת לדבר.

כץ גמרתי? כבר?

שורציסקה לחלוטין. גם אם נופלת לך מרפסת על הראש – אתה גמרת לדבר.

כץ למה?

שורציסקה מפני שאתה כץ.

כץ סיבה טובה.

שורציסקה ומפני שככה אני רוצה.

כץ שתי סיבות מצויינות.

[נכנס שורץ]

שורץ שורציסקה! מה הוא רוצה?

כץ פופר…

שורציסקה כץ!

כץ שותק.

שורציסקה פופר זקוק לי כנראה מאד, הוא שולח שליחים להודיע לי שלא אבוא אליו יותר.

שורץ דבר אחד שיהיה ברור: כל הופעה שלך אצל פופר מקדימה את קבורתו בשבוע. את תהרגי אותו בחסדים שלך. את רוצה אותו מת – לכי אליו.

[שורציסקה פונה ללכת]

לאן?

שורציסקה לפופר.

[שורץ תופס בידה]

שורץ שורציסקה, לא אריב אתך יותר. יש לי דברים יותר חשובים: יש לי אותך. יש לי קפה לשתות במנוחה. אל תלכי. די, אני מוותר על הרצון שלי שימות. שיבריא, שיחיה. הישארי פה. קפה ושוקולד ולמיטה.

שורציסקה ומי אתם, הגברים, שאתם מנהלים לכם פוליטיקה גבוהה על דעת עצמכם, לפי הכללים שלכם, כמו שלכם מתחשק?! מי אתם, אוהבים, הורגים, שימות, שיחיה, כן תבואי, אל תבואי?!

!משמיטה ידו מעליה ויוצאת]

כץ מצטער. מוטב שגם אני…

שורץ נמאס לי, כץ. אוי כמה נמאס לי. נתקע איש בחיי ולך תוציא אותו. שיחיה כבר, שיתחתן, שיסע לשוייץ! כל מה שאני רוצה הוא את שורציסקה לצדי! שורציסקה!

[יוצא. נכנס. לעצמו]

עכשיו גם כץ היה עד לריב. עוד כתם. שגם הוא ימות? איך שאני הסתבכתי, איש פשוט כמוני שקם בזמן וישן בזמן.

[יוצא]

כץ [לעצמו]

כמובן, כל אחד רוצה את שורציסקה לצדו. גם אני הייתי רוצה את שורציסקה לצדי. אז מה? אז יש לי את שורציסקה? את פופר יש לי.

[יוצא]

 

תמונה 16

לילה. בבית פופר. פופר. נכנסת שורציסקה.

שורציסקה פּוֹפּוּש!

פופר [לעצמו]

הם לא ינוחו עד שיהרגו אותי. אני נוסע מפה! אני לא נשאר פה אף רגע אחד נוסף!

[יוצא]

שורציסקה פופר! פופר?

[נכנס פופר עם מזוודה]

לאן?

פופר אוסטרליה.

שורציסקה אוסטרליה?! עם חום?!

פופר אשכב בבית-חולים אוסטרלי.

[יוצא]

שורציסקה האיש קודח. מגבת רטובה.

[יוצאת לכיוון שני. נכנס פופר עם המזוודה פתוחה]

פופר כל התחתונים בכביסה.

[נכנסת שזרציסקה עם מגבת רטובה]

שורציסקה פופוש!

[ניגשת אליו בכוונה לשים את המגבת על מצחו]

פופר גברת שורציסקה, לא!

[שורציסקה לופתת את ראשו]

בלי נגיעות, גברת שורציסקה!

[שורציסקה לופתת את ראשו ביתר שאת]

גברת שורציסקה בלי נגיעות! אני חם!

[ולפתע הוא קופץ עליה בסערה ומנסה לנשקה]

אוי, שורציסקה! שורציסקה!

[נכנס שורץ]

שורץ שורציסקה!

[פופר נרתע לאחור]

זהו השיא!

שורציסקה אני לא כועסת עליך, פופר.

שורץ דבר כזה עוד לא קרה!

[מרים ידו להכות את פופר]

פופר על גוססים?!

שורציסקה הורגים לי את הפופר! הורגים לי את הפופר!

[שורץ מוריד ידו]

שורץ שורציסקה, זהו קצה גבול האפשרויות! תודי ברומן מיסתורי עם פופר!

שורציסקה שמעת, פופר, יש לי…

שורץ או לפחות תשוקה אליו!

שורציסקה אין לי.

שורץ בכל אופן תודי שבאהבה שלך אלי חל שינוי.

שורציסקה לא מודה.

שורץ גם לא יחול?

שורציסקה לא חל ולא יחול לנצח נצחים.

שורץ במה?

שורציסקה באהבה שלי.

שורץ באהבה שלך אל מי?

שורציסקה אליך.

שורץ תודי שהאהבה שלך אלי היא רק פיזית.

שורציסקה לא מודה.

שורץ אלא?

שורציסקה פיזית ונפשית.

שורץ בשני חצאים שווים?

שורציסקה בהחלט.

שורץ ותמיד תהיה?

שורציסקה נודניק! נודניק! קחו ממני את הנודניק!

שורץ אה, תודי שאני נודניק.

שורציסקה לא מודה.

שורץ אז למה אמרת?

שורציסקה בצחוק.

שורץ וברצינות אני לא נודניק?

שורציסקה לא.

שורץ ואני אדם מעניין ואת אוהבת אותי גם נפשית?

שורציסקה אתה אדם מעניין, ואני אוהבת, אהבתי, ואוהֵב אותך פיזית ונפשית בשני חלקים שווים.

שורץ פופר, אני מצטער רק על דבר אחד: שברגע של חולשה חזרתי בי מרצוני שתמות. והריני מצהיר בזה הצהרה סופית, בלתי חוזרת ובלתי ניתנת לערעור: שתמות! זהו רצוני הקבוע, הברור, הבלתי משתנה והעומד מעל לכל לנצח נצחים!

[נכנס כץ]

כץ סליחה, הצעקות…

שורץ ובהזדמנות זו, אלהים, שאתה הורג לי את פופר, הפוך לי גם את כץ לעיוור!

כץ אותי לעיוור?!

שורץ בשתי העיניים! שורציסקה, הביתה!

שורציסקה לילה טוב, פופר. האם יש בכלל צורך להגיד שאשוב מחר?

[פופר מנענע ראשו לשלילה בפחד]

ואולי אפילו עוד הלילה?

שורץ על גופתי!

שורציסקה למה לא.

[יוצאים שורץ ושורציסקה]

כץ אתה לפחות יודע על מה אתה מת, אבל על מה אני צריך להתעוור, אפשר לדעת?

 

תמונה 17

לילה בבית פופר. פופר יושב על המזוודה. כץ.

פופר כץ, אני הגעתי למסקנה סופית ומוחלטת.

כץ והיא?

פופר אשה.

כץ אה. מזמן כבר לא דיברנו על נשים.

פופר מאיזה צד שאני לא חושב, מאיזה צד שאני לא חולם – אני מגיע לאשה.

כץ [צוחק]

מגיע.

פופר ואין הזדמנות כמו מחלה. אני צד לי שתי ציפורים במכה. אני גם – מבריא, גם מתחתן, ונוסף לזה עוד נשארת לי גם אשה.

כץ זה יוצא שלוש ציפורים.

פופר שלוש ציפורים! להקה!

[פאוזה. פופר מסתכל על כץ בכוונה גדולה]

כץ לא, אל תספר לי שאתה הולך להטיל עלי…

פופר כץ, ידידי היחיד והבריא, לך לתחנה המרכזית ומצא לי מישהי שעזבה הכל מאחוריה וגם איחרה את האוטובוס האחרון.

כץ בטח, אני כבר רץ. "הי, גברת, את אולי עזבת במקרה את הכל מאחוריך וגם איחרת את האוטובוס האחרון?" "בטח, אדוני, זה בדיוק מה שקרה לי, ועכשיו אני מחכה בתחנה בקוצר-רוח להצעת-נישואין מגבר מצונן שחייב להבריא".

פופר אני לא אומר לך איך לדבר, כץ, עובדה היא שאנשים זרים בכל זאת נפגשים ומכירים ומתחילים לדבר, איך זה קורה?

כץ אני לא יודע. תאמין לי שאני לא יודע. לא פעם ולא פעמיים חשבתי על זה ושברתי על זה את הראש, ועד עכשיו אין לי מושג איד זה קורה. לי זה לא קרה. גבר ניגש לאשה, עומד מולה, ו… כאן נגמר הדמיון שלי. כלומר, הוא חוזר אלי, הדמיון, כשהם כבר יושבים בחדר, על המיטה, חבוקים. מה הוא יכול היה להגיד לה באמצע, את זה אני לא מסוגל להעלות על הדעת. האמצע חסר לי. האמצע.

פופר אתה תיגש אליה ותדבר אתה גלויות: "יש לי חבר כך וכך, הוא היה רוצה כך וכך, מה דעתך?"

כץ כך וכך, כך וכך… קל לתת עצות. אם אציע לך ללכת לתחנה המרכזית בעצמך, אתה בטח תגיד לי שאתה…

פופר אתה לא מתכון ברצינות שאני אצא החוצה בלילה עם חום גבוה.

כץ לא אתה תצא ולא אני אצא.

פופר שום פרחים על הארון שלי. שלום.

[עוצם עיניו]

כץ פופר. [פאוזה]

פופר.

פופר היה.

כץ ומה כבר אפשר להשיג בתחנה המרכזית בלילה?

פופר [פוקח עיניו]

תתפלא איזה הזדמנויות. כל האוטובוסים נסעו, רבבות אנשים בדרכם הביתה, ובחושך, בדממה, נשכח לו דובדבן. אני רוצה את הדובדבן.

כץ את הדובדבן הוא רוצה. הדובדבן מחכה לו.

פופר ואני רוצה אותו בשל.

כץ רק בשל. פשרות זה לא בשבילך.

פופר או שאתה מעדיף אותי מת.

כץ וזה מנפנף כל הזמן עם ה"מת-מת-מת-מת-מת-מת-מת…". למות גם אני יכול, אני כבר לא בן שש.

פופר כץ, עוד מעט ישארו בתחנה המרכזית רק מנקי הרחובות. אתה הולך או שאתה לא הולך?! למה אתה מחכה?

כץ אני צריך לחשוב מה להגיד לה, לא? למה אתה לוחץ עלי, אתה סותם לי אח המחשבה! [לעצמו] האמצע חסר לי. האמצע, האמצע.

[פונה לצאת]

פופר לאן?

[כץ יוצא. פאוזה. נכנס.]

כץ למקרה שאתבייש ואזדקק לדירבון קטן, איכפת לך שאעלה בדמיוני איזו תמונת גסיסה שלך?

פופר אם זה עוזר לך.

כץ זה עשוי לעזור לי מאד. אני מתקרב אליה, אני נעצר מולה, ובדיוק כשהבושה כבר הולכת לעצור בעדי, אני מיד מדמיין לי אותך שוכב בפה פעור ועיניים לטושות ומחרחר.

פופר תוסיף גם איך כל הגוף שלי מתעוות. ולך כבר.

כץ זה בסדר, התמונה כבר יושבת לי בדמיון. [פונה לצאת]

פופר לאן?

כץ [יוצא. פאוזה. נכנס]

עוד דבר אחד: אם היא יפה, אני לא פונה אליה.

פופר אני לא רוצה גרוטאה.

כץ ליפה אני בכלל לא מתקרב.

[פופר פורץ כבכי]

תראה, אבל יש גם נחמדות.

[פופר ממשיך לבכות]

למה?

פופר [תוך בכי] לך, לך כבר.

כץ פופר, למה אתה בוכה?

פופר ככה. על כל הזמן שלא הייתי נשוי. ארבעים שנה חייתי לא נשוי.

[פאוזה. ממשיך לבכות]

וגם קצת על אבי ואמי

כץ הם היו נשואים.

פופר אבל הם מתו! שיסלחו לי בגן-עדן. מעכשיו אהיה נשוי, נשוי.

כץ [בשקט]

עוד אין כלה.

פופר מעכשיו אהיה נשוי, רק נשוי.

[כץ מנסה לשמח את פופר לפני צאתו בזמר עליז]


[שיר ההורים המחכים]


כץ חצי מזמן חייך אתה רווק, אתה רווק,
אביך ואמך מחכים שתלך;
הם הולידו אותך בעצב,
הם מחכים שתתחתן,
הרבה שמחות כבר לא נשארו להם.

הם מחכים, הם מחכים,
גם אתה מחכה אתם,
מצפה לאושר שיבוא אי-פעם
וימלא את לילותיך הריקים.

כץ ופופר חצי מזמן חייך אתה רווק, אתה רווק,
אביך ואמך מחכים שתלך.

כץ חצי מזמן חייך אתה יתום, אתה יתום,
אביך ואמך מחכים שתשוב;
הם שוכבים לבדם בחושך,
הם מחכים לבוא הבן,
רק השמחה הזאת עוד נשארה להם.

הם מחכים, הם מחכים,
גם אתה מחכה אתם,
מצפה לנוח בין זרועות הוריך
ושוב לא לעזוב לעולמים.

כץ ופופר חצי מזמן חייך אתה יתום, אתה יתום,
אביך ואמך מחכים שתשוב.

[כץ יוצא]

[סוף מערכה ראשונה]

>

מערכה שניה

תמונה 18

לילה בתחנת האוטובוסים המרכזית. קולפה, כץ.

קולפה חבר?

[מרימה את שולי שמלתה]

כץ מתכוונת אלי?

קולפה עומד חצי שעה ומסתכל. תחליט.

כץ סליחה.

[פונה ללכת, פתאום מסתובב]

חתונה?

קולפה אתך?

כץ לי אין סיבה, לא הולך למות.

קולפה מישהו גוסס? צריכים חתונה פיקטיבית?

כץ עבור ידיד. רוצה למות נשוי, ואם אפשר, גם עם קצת אהבה.

קולפה זה יעלה קצת.

כץ כמה?

קולפה אם זה לא מסבך אותי וההתאלמנות מהירה – שלושת אלפים.

כץ סליחה, כאן הרי לא שידוך למטרות אושר. חמישים.

קולפה בלי אהבה.

כץ האהבה נחוצה כאן יותר מהכל.

קולפה אז נא לשלם.

כץ [לעצמו]

אין לי, אבל עד החתונה היא תתאהב.

[לקולפה]

מסכים.

קולפה מראש.

כץ חצי מחר בבוקר, חצי אחרי החופה.

קולפה תן משהו עכשיו שלא ייצא שגמרתי לילה בחינם.

כץ [מפשפש בכיסיו, מפסיק]

אפשר לשלם בצ'ק?

קולפה לא.

[כץ פונה ללכת]

תרשום "עצמי".

כץ [חוזר. מפשפש בכיסיו, מפסיק]

אולי יש לך עט?

קולפה לא.

כץ [מתלבט רגע]

מוכנה לקבל ערבון?

[מסיר את השעון מידו]

קולפה זה עובד?

[מצמידה את השעון לאזנה, מאשרת, עונדת את השעון]

כץ ובבקשה לא להזכיר לחתן את עניין הכסף.

קולפה זה ברור. אהבה.

[פונים ללכת, כץ נעצר]

כץ סליחה, מה השעה?

קולפה [מראה לו. נוגעת בו]

מה אתך? לא רוצה כלום?

כץ אמרתי לך: לי איו סיבה.

[קולפה יוצאת. לעצמו]

ואולי לא צריך סיבה?

[יוצא אחריה]

 

תמונה 19

לילה בבית פופר. פופר בחלוק בית. נכנס כץ.

כץ פופר, מתחתנים!

פופר מי?! כבר?! איך?! אתה רציני?! איזו מהלומה! לולא הייתי ממילא חולה, הייתי נחלה עכשיו! איד היא?! מי היא?! קבעת פגישה?! אני לא יכול לפני השבוע הבא!

כץ הדובדבן בחדר המדרגות.

פופר כבר?! השתגעתם?! אני עסוק! אני בחלוק!

כץ היא יודעת.

פופר חכה. רגע. הנשימה. אלהים, מתחתנים. ומי? אני. פופר. שובב פופר, מה? אי, שובב. מי היה מעלה בדעתו.

[כץ פונה ללכת]

רגע, כץ. רגע. היא מעונינת? היא לא ראתה אותי בכלל. אם היא תראה? אתה תארת אותי לפניה? איך היא הגיבה?

כץ בחיוב.

פופר [מאוכזב]

בחיוב?! לא בהתלהבות, בחיוב?!

[מליט פניו בידיו. נכנסת קולפה. הוא אינו רואה אותה וממשיך]

אלהים, שתהיה יפה. טוב, לא יפה, חמודה. אבל שתהיה לה צורה שמכווצת לך באופן פתאומי את הלב. שתהיה, לתדהמתי הגמורה, בדיוק הסוג שאני רוצה. וטובה. לא איכפת לי קצת רעה, אבל נאמנה. שתאהב אותי כמו שאני כבר אוהב אותה, ושתהיה נאמנה לי, ושתהיה שלי, רק שלי, אשתי, אשתי, אשתי, לאן את הולכת, אשתי אל תלכי ממני, אשתי אל תעזבי אותי….

[רואה את קולפה. פאוזה]

כץ הכלה.

קולפה קולפה.

פופר פופר. סלחי לי שאני מקבל אותר בחלוק.

כץ אני יכול להעיד שבחליפה הוא נראה לגמרי אחרת.

[הדיאלוג הבא בין כץ לקולפה מתנהל בשקט]

קולפה הוא לא ניראה לי גוסס.

כץ הוא אדם הגון, אם הוא אומר שהוא ימות, הוא ימות.

פופר איך שלא יהיה, הצטננות קלה, אני מבריא תוך יומיים.

קולפה [מסתכלת על כץ]

מבריא?!

כץ תראי, מה איכפת לך לנסות. אם הוא יתעקש לחיות ואת תרצי ללכת – הדלת פתוחה. זה לא אדם עם כוח לעכב אשה.

קולפה [סוקרת את החדר]

למרות שאפשר לעשות מזה מקום חמים, ואני נחה לי לזמן מה מן ההתרוצצות בלילות.

כץ לא תתחרטי. זה חתן שמגיש קפה בבוקר.

קולפה אני ישנה עד הצהרים.

כץ ומרק בצהרים.

קולפה עשרת אלפים אם הוא חי עד האביב.

כץ [לעצמו]

אין לי, אבל מי יחיה עד האביב.

[לקולפה]

מסכים.

קולפה [בקול]

יש אהבה.

כץ ועכשיו אני עוזב אתכם להתייחד לפגישת הכרות.

פופר כץ, אל תלך!

כץ לילה טוב.

[יוצא]


תמונה 20

לילה בבית פופר. פופר, קולפה.

פופר אני נמוך?

קולפה אתה לא גבוה, אבל אתה גם לא ג'וק.

פופר אשמח מאד אם תהיה התלהבות משני הצדדים.

קולפה אשמח.

[מעתה מדברים, כל אחד לעצמו]

פופר אם אוכל לעמוד שוב על רגלי.

קולפה אם אוכל סוף סוף לנוח בכורסה.

פופר אם אכנס שוב למערבולת-החיים.

קולפה אם אצא מתוך הזרם של הזמן.

פופר אם אגשים חיים שאותם יש טעם לזכור.

קולפה אם הרוח תמחוק הכל מאחורי.

פופר אם אוכל…

קולפה אני עייפה.

פופר אציע את המיטות.

[יוצא]

 

[ספור חייה של זונה]

קולפה כשהייתי בת-שש-עשרה
יצאתי לרחוב במוצאי-שבת;
האיש הלא נכון ניגש אלי,
הזמין אותי לסרט,
וכך נקבע שבחיי,
חיי החד-פעמיים,
כבר לא אהיה גברת.

וכך נקבע שהירח
יהיה אור-העבודה שלי,
והשמים הגבוהים
תיקרת חדר-הקבלה שלי.

כשהייתי בת-שש-עשרה
יצאתי לרחוב במוצאי-שבת;
לו בא אז רק הגבר הנכון,
מזמין אותי לסרט,
היה נשמע סיפור חיי,
חיי החד-פעמיים,
מאופרה אחרת.

ואז היה הירח
אור החלומות שלי,
והשמים הגבוהים
חופת-געגועים שלי.

כשהייתי בת שש-עשרה
יצאתי לרחוב במוצאי שבת.

 

תמונה 21

ערב בבית פופר. קולפה. נכנסת שורציסקה בסערה.

שורציסקה פופ..

[רואה את קולפה]
אוי, אל תספרי שפופר מת ואת הדיירת החדשה.

קולפה מי מת?

שורציסקה פופר.

קולפה עוד לא ראיתי דבר כזה, בן אדם קצת הצטנן וכולם סביבו לא מפסיקים לדבר על המוות שלו.

[לשורציסקה]

מי שואל עליו?

שורציסקה [בוחנת אותה]

עם מי יש לי הכבוד?

קולפה מי שואל עם מי יש לו הכבוד?

שורציסקה ומי מבקש לדעת מי שואל עם מי יש לו הכבוד?

קולפה ארוסתו.

שורציסקה סליחה, אני שמעתי "ארוסתו"?

קולפה ומי שואל אם הוא שמע "ארוסתו"?

שורציסקה פופר!!

[נכנס כץ]

כץ!

כץ אתם מכירים? קולפה, זוהי הגברת שורציסקה! הגברת שורציסקה, זוהי קולפה.

קולפה [לכץ]

הגברת גם כן ארוסה?

כץ הגברת שורציסקה נשואה מצד אדון שורץ, ומכירה מצד פופר.

[קולפה מושיטה יד לשורציסקה. שורציסקה לא נענית]

קולפה טוב, אז אני הולכת להכין את ארוחת-הערב.

[יוצאת]

שורציסקה כץ.

כץ כן.

שורציסקה הסבר.

כץ פופר מתחתן.

שורציסקה אל תגיד!

כץ אמרתי.

שורציסקה תחזור בך! כץ לא יכול.

שורציסקה כץ, אני מזהירה אותך!

[נכנס שורץ]

שורץ שורציסקה!

שורציסקה פופר מתחתן!

שורץ אל תגידי!

שורציסקה אמרתי.

שורץ תחזרי בך!

שורציסקה לא יכולה.

כץ אתם רואים.

שורץ מי אתה, כץ?! מה אתה, כץ?! מי היה אביך?! מי אמך?! אני זוכר טוב מאד את האמא שלך. לא היה לה כסף לשלוח אותך לאוניברסיטה. עכשיו גם איו לך אמא. ותיכף תהיה עוור.

שורציסקה שכה אחיה שהוא יתעוור, הוא עם העקשנות שלו. אוי, הבטן. לא טוב לי. איפה פופר?

כץ הלך למכולת.

שורץ אה, הוא גם מבריא?! מגסיסה לחתונה?! עושה צחוק מסדרי בראשיתו! מי הכלה, אני רוצה לראות את הכלה!

שורציסקה היא כבר במטבח, מכינה אוכל.

שורץ אוכלים, אה?! אוכלים! אני רוצה לראות.

[יוצא]

שורציסקה נחוץ לי לראות את פופר. בדחיפות עליונה.

כץ אני אמסור לו.

שורציסקה מיד כשיגיע. אבל מיד.

[נכנס שורץ]

שורץ [בשאט נפש]

ועוד מעט הם גם יזדווגו! בהה! שורציסקה, הביתה!

שורציסקה שמעת, כץ? מיד!

[יוצאים שורץ, שורציסקה]

 

תמונה 22

ערב בבית פופר. כץ. נכנסת קולפה.

קולפה הלכו?

כץ כן.

קולפה אני עומדת במטבח וחותכת מלפפון. פתאום נכנס אדם מרוגז, לא דופק בדלת, לא אומר אף מלה, נכנס ומסתכל עלי, רואה על השולחן חתיכת לקרדה ומכניס אותה לפה, ויוצא. מה הם רצו?

כץ זה לא צריך להטריד אותך.

קולפה בכל זאת.

כץ מכירים, סכסוכים.

[נכנס פופר]

הגברת שורציסקה היתה. מבקשת לראות אותך בדחיפות עליונה.

פופר עליונה?! אחזור בעוד שעה. אל תחכו לי באוכל.

[יוצא. פאוזה]

קולפה תישאר אתי לארוחת-ערב?

כץ תודה, אני קצת עסוק. מה השעה?

[קולפה מראה לו. נוגעת בו]

קולפה אני כבר מתאקלמת, כץ.

כץ אני שמח. מפני שאחרת היה לי לא נעים, אני הבטחתי לך אדם גוסס, והנה הוא מבריא ומתכונן רק עכשיו להתחיל לחיות.

קולפה אני אפילו רוצה בזה. הוא איש טוב.

כץ את אוהבת אותו?

קולפה כמעט.

כץ זה עוד יבוא.

קולפה כץ…

[מרימה את שולי שמלתה. כץ מסב מבטו הצידה]

כץ אני כפי שאת רואה בעל נפש לא סוערת.

קולפה אם תרצה ממני פעם משהו…

כץ מה אני כבר יכול לרצות?

קולפה אם תרגיש יותר מדי לבד…

כץ אני לא מרגיש את עצמי לבד. אני הולך להרצאות.

קולפה ואם לפעמים כשנגמרת הרצאה…

כץ עכשיו את של פופר.

[פאוזה]

קולפה מה בנוגע לאושר שלך?

כץ ישנו, אבל מסוג אחר, בלי הפתעות. הוא מבוסס על ההנחה שהימים שלי אמנם נראים אפורים וחד-גוניים, אבל כשאזכר בהם פעם אחרי הרבה שנים, אבין שהכל היה מתוק. לזמן הזה אני מחכה. ואני חי בודאות שיש לנו מתיקות מבלי שאנחנו מרגישים בה.

קולפה [מתחילה לבכות]

מה עוד יש לנו מבלי שאנחנו מרגישים בו? אולי אנחנו גם צוחקים כל הזמן ואנחנו לא מרגישים? אולי אנחנו מתפקעים עכשיו מצחוק, מתגלגלים על הדשא לאור השמש באחוזה המפוארת שלנו ואנחנו לא מרגישים? אולי אנחנו הבנים של מלכת אנגליה ואנחנו לא מרגישים?!

כץ לילה טוב.

[יוצא]

ובקשר לבנים של מלכת אנגליה, אחת מן השתים: או שאני הנסיך צ'רלס שחולם שהוא כץ ומתעורר מחר בבוקר הנסיך צ'רלס! או שאני באמת כץ שגם חולם שהוא כץ ומתעורר מחר בבוקר כץ.

[פונה ללכת, נעצר]

קולפה דראמות, דראמות, בכל מקום דראמות. ואני חשבתי שאני באה לשלוה.

 

תמונה 23

ערב בבית שורץ. שורץ ושורציסקה נאנקים.

שורציסקה הצלחת?

שורץ לא. ואת?

שורציסקה כבר יומיים.

שורץ נעשה חוקן.

[יוצא. נכנס פופר]

פופר הגברת שורציסקה!

שורציסקה זה נכון?

פופר סליחה, עוד לא היה לי מתי לספר לך. אני מבריא, אני מתחתן. כמובן שאת מוזמנת.

שורציסקה זרוק את הזונה.

פופר סליחה…

שורציסקה זרוק את הזונה.

פופר גברת שורציסקה, המדובר בארוסתי, אני מאד אבקש…

שורציסקה אתה?! אתה, פופר?! כל החן שלך היה חן של גבר רווק בודד, חן של אדם שאיו לו, והוא משלים עם זה במין עצב חרישי.

פופר אני רוצה להתחתן. ואני רוצה להשאר עם חן.

שורציסקה אתה רוצה הכל.

פופר זה לא הרבה.

שורציסקה עוד מעט תרצה גם לעבור דירה.

פופר אם יהיו ילדים.

שורציסקה גם ילדים!

פופר [מתנצל]

ילד.

שורציסקה השושלת של פופר. אה, אני כבר רואה בעיניים שלך שאתה תרצה גם ילדים!

פופר סלחי לי, אני לא מתכוון לפגוע. ואולי זהו הזמן שגם אני אומר לך משהו בגלוי, גברת שורציסקה. או מוטב שאקרא לך פעם אחת – פשוט שורציסקה, או, כפי שקראתי לך בדמיונות – שורציסקה שלי. שורציסקתי. אבל זה בהחלט שייך רק לדמיונות. וכל הלילות הארוכים עם כל הרצונות הלוהטים לא עשו לי מהדמיון פירור אחד של מציאות. מה אני צריך לעשות? לומר לך שאת עדיפה על פני קולפה ארוסתי? את יודעת את זה. את נמצאת למעלה, למעלה מכולן. מלה אחת שלך וקולפה לא היתה קיימת עוד.

שורציסקה זרוק את הזונה.

פופר לא המלה הזאת. מלה אחרת, מלה שהיתה שייכת ללילות שלי כל כך הרבה שנים.

שורציסקה אלהים שבשמים יודע שתמיד היה לי בלב סנטימנט אליך.

פופר סנטימנט לא משביע אותי, שורציסקה.

שורציסקה אין לי בשבילך יותר, אין לי, מה אני יכולה לעשות?

[שוכבת על הספה ונאנקת]


[שיר החלומות על שורציסקה]


פופר [שר] שורציסקה, אולי את לא יודעת,
אך את שימשת אצלי בחלומות;
בדמותך שנולדה למטרות נעלות יותר
לקחתי חלק גם אני.

גופך, אשר במציאות היה לגבר אחד,
בלילה, בחלום, נתן לי ולאחרים
את האושר והחום, ובעיקר את היכולת
לגנוב שעה או שעתיים מן הלילה השומם,
אשר נדמה היה כי לעולם לא יסתיים.

גופך, אשר במציאות שכב עם גבר אחר,
בלילה, בחלום, היה בעוד הרבה מיטות,
וצחק והתחבק בהזיות קטנות של אושר,
אבל כשבא הבוקר את חבקת שוב איש אחד,
וכל השאר שתו את הקפה לבד.

שורציסקה, אולי את לא יודעת,
אך את שימשת אצלי בחלומות:
בדמותך שנולדה למטרות נעלות יותר,
לקחתי חלק גם אני.

[נכנס שורץ]

שורץ החוקן מוכן.

[רואה את פופר. בשאט נפש]

המזדווג!

פופר קולפה תהיה אשתי, היא תשביע אותי כמה שתוכל. תבואי לחתונה?

שורציסקה החן, החן נמוג ואיננו. ניכנס לעשות חוקן.

[לפופר]

אנחנו קבלנו עצירות, פופר, אם זה עוד בכלל מענין אותך מה שקורה לנו.

פופר אני מצטער.

שורץ הוא מצטער. הוא מצטער עלינו!

פופר ואני מאחל לכם הצלחה בבית-כסא. לילה טוב.

[פונה ללכת]

שורציסקה פופר.

[פופר נעצר]

אל תבוא לכאן יותר עם ריח הבושם הזול הזה.

פופר הבנתי.

[יוצא]

שורץ רץ, רץ להזדווג!

 

תמונה 24

לילה ברחוב. פופר.

פופר בשעה כזאת הייתי נוהג לזחול הביתה כמו תולעת מבקור אצל השורצים. הייתי משתרע לי לבד במיטה וחולם חלומות על שורציסקה ועל סן-פרנציסקו. פני היו אדומים והלב היה הולם מהתרגשות. עכשיו אבדתי את החן של התולעת, וחן של בן-אדם לא קבלתי.

שורציסקה, אולי את לא יודעת,
אך את שימשת אצלי בחלומות!…

[יוצא]

תמונה 25

ערב בבית פופר. קולפה. נכנס פופר.

פופר לא אלך להתחנן אליה יותר. אחת ולתמיד – מוכרחים לחיות.

קולפה מה הם רצו?

פופר מה זה חשוב? הכל נגמר.

[ויושב לצידה, נוטל ידה ומעביר אותה על ראשו בתנועת ליטוף] פופוש… פופוש…

קולפה [מלטפת את ראשו
פופוש…פופוש…

[מתכוננים להתנשק. מופיעים שורץ ושורציסקה בחלון. פופר קופא]

פופר סליחה, אתם חולים?

[שורץ ושורציסקה נעלמים. קולפה מלטפת שוב את ראשו של פופר]

קולפה פופוש…פופוש…

ומתכוננים להתנשק. מופיעים שורץ ושורציסקה בחלון. פופר קופא]

פופר בבקשה להכנס.

[שורץ ושורציסקה נעלמים. קולפה ופופר מתכוננים שוב להתנשק. פופר אינו יכול]

אחזור בעוד שעה.

קולפה לאן?

פופר היא מוכרחה לקבל את הזכויות הטבעיות שלי לאושר.

קולפה איזה זכויות?

פופר מה זה חשוב? להתראות.

[פונה לצאת, קולפה לופתת אותו, הוא מתנגד, היא מתחילה לדגדג אותו, הוא צוחק, מגלה את ישבנה, מתפתה]

סלחי לי, שורציסקה – החיים.

[נופל לזרועות קולפה]

 

תמונה 26

לפנות ערב בחלון בית שורץ. שורץ, שורציסקה.

שורציסקה ארבעה ימים עצירות, חוקן לא עוזר, כדורים לא עוזרים.

שורץ היום החתונה של פופר.

שורציסקה אוי, אני צריכה!

שורץ אלהים אלהים – אנחנו צריכים! סלח לי על החרוז; וכשאנחנו צריכים – אנחנו מוכרחים! שוב חרוז. אתה רואה שאחרת זה לא הולך.

שורציסקה מי תיאר לעצמו שפופר יהווה פעם פקק כזה מאחורה?!

[לרחוב נכנסים כץ, לבוש חליפת-ערב, פופר וקולפה בבגדי כלולות]

כץ מזל טוב לכץ! אני שושבין!

פופר מזל טוב, שושבין.

קולפה בשעה טובה, שושבין.

[מחבקים ומנשקים את כץ]

כץ משושבין לסנדק, מסנדק לשושבין – מזל טוב לכץ!

פופר מזל טוב לכץ!

קולפה מזל טוב לכץ!

[פונים להמשיך ללכת, רואים את שורץ ושורציסקה בחלון. נעצרים ושרים.]


[שיר הצורך הקדמי והצורך האחורי]

שורציסקה ארבעה ימים לא עשינו,

פופר ארבעים שנה בודד,

קולפה הסדינים קרים בלילה,

שורץ אל תמות! תפרד.

 

שורץ ושורציסקה האושר שלכם הוא לא אושרי,

פופר וקולפה הצער שלכם הוא לא צערי,

שורץ ושורציסקה פופר, יש לנו צורך אחורי,

כץ לחיות זה לא תענוג בריא,

שורץ ושורציסקה פופר, יש לנו צורך אחורי,

פופר וקולפה הצער שלכם הוא לא צערי.

 

פופר ספקות, ספקות, אדם מתחתן ומרגיש כמו גנב.

[מנסה לברוח, כץ תופס אותו.]

כץ ואני אומר: האנושות מחולקת שלשות שלשות, שניים מזדווגים ואחד שושבין.


פופר ארבעים שנה לא נשוי,

שורציסקה נעולה ארבעה ימים,

שורץ נקבל הרעלה ונמות,

קולפה אל תמות; תשלים.

 

פופר וקולפה שלומכם הקטן מחריב את שלומי,

שורץ ושורציסקה קיומכם המצחיק הורס את קיומי,

פופר וקולפה שורציסקה, יש לנו צורך קדמי,

כץ לחיות זה לא תענוג עממי,

פופר וקולפה שורציסקה, יש לנו צורך קדמי,

שורץ ושורציסקה קיומכם המצחיק הורס את קיומי.

[מסע החתונה יוצא]

שורץ מה הוא יעשה בערבים הארוכים של החורף שהוא צריך לבלות עם אשתו? יספר לה מעשה באצבע באף. אלא מה. שניהם יצחקו ויתנשקו. אחר-כך יוולדו להם מזה ילדים. איך הם ירדימו את הילדים שלהם בלילה? יספרו להם מעשה באצבע באף. אלא מה. והכתם יגדל ויגדל. איפה האושר המושלם שלי? הכל חלף. נעשה חוקן.

[יוצאים]

 

תמונה 27

לילה בבית פופר. נכנסים פופר וקולפה, מסירים את בגדי הכלולות. מופיעים שורץ ושורציסקה בחלון. פופר וקולפה קופאים.

שורציסקה תתפשטו לכם, אנחנו לא רוצים להפריע.

[פופר וקולפה מנסים להתעלם ולהמשיך להתפשט]

שורץ והופס – להזדווג במיטה!

שורציסקה אתם למיטה – אנחנו עוד יומיים לארוך.

[פופר וקולפה קופאים]

פופר אולי תכנסו, נשארה לנו עוד עוגה.

שורציסקה עוגה הוא מציע לנו. אנחנו לא יודעים איך להפטר מהעוגה שמלפני שבוע.

[פופר וקולפה מנסים שוב להתעלם ולהמשיך להתפשט]

שורציסקה אנחנו נעמוד לנו כאן בחוץ.

שורץ בחוץ.

פופר

[מתרה]

הגברת שורציסקה!

[מנסים להמשיך להתפשט]

שורציסקה אנחנו נעמוד לנו כאך בחוץ.

שורץ בחוץ.

פופר [נרגז]

הגברת שורציסקה, לעמוד כאן בחוץ גם אני יכול!

[יוצא ועומד בחוץ לצידם]

קולפה למה אתם בחוץ?

[יוצאת ועומדת לצידם. פאוזה. נכנס כץ]

כץ סליחה, למה אתם עומדים בחוץ?

[עומד לצידם, מביט משתאה אל תור החדר. פאוזה]

זה משחק חברתי חדש?

[פאוזה]

הבנתי. לילה טוב.

[יוצא]

שורציסקה אוי, הבטן!

[לשורץ]

שורץ, עשה משהו. או שהיא הולכת, או שאני מתפוצצת!

[יוצאים שורץ ושורציסקה. קולפה מלטפת את פופר]

פופר היא מוכרחה לקבל את הזכויות הטבעיות שלי לאושר.

קולפה איזה זכויות?

פופר [נחלץ מידיה]

אני רוצה שהיא תכיר בי! אני דורש משורציסקה להכיר בי! הכרה, הכרה!! אחזור בעוד שעה.

[ יוצא ]

קולפה [לעצמה]

פנים של כרטיסן באוטובוס, ורץ כמו סוכן ביטוח.

 

תמונה 28

רחוב ליד בית פופר. לילה. קולפה. נכנס שורץ.

שורץ מה את עושה לבדך ברחוב, גברת פופר?

קולפה הירח עשה לי גאות…

שורץ כמה פיוטי.

קולפה ויצאתי לפלוט את זה בגרפס.

שורץ גם אני הייתי הולך פעם מתחת לירח עם ידים בכיסים ופולט, תאמיני?

קולפה אני מאמינה שאתה עושה את זה גם היום, ומתחת לכל דבר.

[שורץ מניח ידו על כתפה]

מה זה צריך להיות?

שורץ [שרמנטי]

נעלה אליך לראות רפרודוקציות?

קולפה בעלי ישן.

שורץ בעלך מתכופף עכשיו על הברכיים לפני אשתי ומבקש שתכיר בזכותו לאושר. נעלה?

קולפה לך לשפת-הים.

שורץ שבעים לירות.

קולפה יש לך בבית בשר משובח יותר בחינם.

שורץ שמונים.

קולפה לא אתי.

שורץ מאה.

קולפה כסף, כסף. חלפו הלילות ההם. היום עובדים קשה ולא מרויחים כלום, אלה הנשואים.

שורץ מאה שלושים.

קולפה היוקר, היוקר בימינו.

שורץ מאה חמישים.

קולפה אתה באמת טיפוס. מגיעה לך נשיקה.

[שורץ מנסה לנשקה, היא הודפת אותו]

לך.

שורץ מאה שמונים.

קולפה למה אתה מציק לי?! התשובה היא: לא מוחלט!

שורץ לא מוחלט – יש תיקווה. מאתיים.


[ שיר ההצעה הכספית]


קולפה בא גבר והציע לי

שורץ מאתיים

קולפה קחי מאתיים

וותרי על ביתך,

וותרי על הישיבה

בערב, במרפסת, לצידו של בעלך;

איך יכולתי לותר?

 

קולפה בא גבר והציע לי

שורץ שלוש מאות.

קולפה קחי שלוש מאות

וותרי על ילדיך,

וותרי על התינוק

שעשויה היית ללכת לטייל אתו בגן!

איך יכולתי לותר?

 

קולפה בא גבר והציע לי

שורץ ארבע מאות

קולפה קחי ארבע מאות

וותרי על אושרך,

וותרי על החיים

אשר רצית מילדותך כמו חלום רחוק;

איך יכולתי לותר?

 

קולפה בא גבר והציע לי

שורץ חמש מאות, מחיר סופי.

קולפה קחי חמש מאות

וקני לך שמלות,

קני לך תכשיטים,

וקרמים לפנים ומי-בושם צרפתי;

קחי חמשת-אלפים

ולכי בלילות,

ולכי לבארים לשתות

על ברכיים של גברים עם חליפות ועניבות;

איך יכולתי לסרב?

 

שורץ חמש מאות

קולפה איך יכולתי לסרב?

שורץ חמש מאות

קולפה איך יכולתי לסרב?

 

אתה הורס לי את הכל והורס גם אותי! התשלום עכשיו!

שורץ [משלם לה. מתאמץ במעיו]

זה בדיוק הדבר שחסר לי עכשיו – מין.

[יוצאים]

 

תמונה 29

לילה בבית פופר. נכנס פופר, עם פרחים.

פופר לא אלך יותר להתחנן אל שורציסקה – גמרנו. אחת ולתמיד -מוכרחים לחיות.

[ נכנס שורץ, סתור שיער ופרום בגדים ]

שורץ המחיר, המחיר….

[יוצא. נכנסת קולפה. פופר עומד נדהם]

קולפה שיהיה בלי דראמות, טוב? אני אורזת.

פופר קולפה… אני סולח.

קולפה לא, פופר. אתה איש טוב אבל היה לי מוזר להיות אתך.

[נכנס כץ. קולפה מסירה את השעון מידה מוסרת לכץ]

שלום לכם קליינטים יקרים.

[יוצאת]

כץ אולי אפשר לדעת סוף סוף מה בעצם קרה?

[פאוזה]

… מפני שאתם נותנים לי להמשיך לגשש באפלה…

[פופר מתעלף בזרועותיו]

רופא! אמבולנס!

 

תמונה 30

ערב כבית שורץ. נכנסים שורץ ושורציסקה בסערת-גיל

שורץ הבטן שוחררה! הבטן שוחררה!

שורציסקה אני קלה, אני קלה, אני שוב יכולה לקפוץ.

[קופצת]

שורץ אף פעם לא קפצת.

שורציסקה כי לא ידעתי להעריך מה זה. מעכשיו אני אקפוץ.

[קופצת]

אדם חי חמישים שנה ולא יודע להעריך איזו מתנה אלהים העניק לו – לקפוץ.

[קופצת]

שורץ ואת המעיים שלו אדם יודע להעריך?

[מתחבקים]

שורציסקה תודה שאתה כבר לא רוצה שפופר ימות.

שורץ הרבה פחות, הרבה פחות.

שורציסקה איזה קרפיון מבושל אתה!

[שורץ משכיב אותה על הספה. נכנס כץ]

כץ סליחה וסליחה. פופר חולה אנוש.

שורציסקה פופוש!

[קמה]

שורץ שורציסקה, לא!

שורציסקה איך אתה מעיז?! איך אתה לא מתבייש?! חיות אנחנו?! מאסיה באנו?! פופוש, אני באה!

[יוצאת, לא לפני שקופצת פעמיים באויר]

שורץ שורציסקה! הכל מתחיל מחדש! שורציסקה

[יוצא אחריה]

כץ תודה, סליחה ושלום.

[יוצא]

 

תמונה 31

לילה בבית פופר. פופר במיטה. נכנסת שורציסקה.

שורציסקה פופוש!

פופר הגברת שורציסקה, איך הקיבה?

שורציסקה נהדר. לצלם ולתלות בסלון. נהדר.

פופר ידעתי. אין תרופה כמו המות של פופר. יש לך עצירות? – הרוג את פופר. משעמם? – הכה בפופר. חסר לך משהו ואתה לא יודע מה? – מותו של פופר.

שורציסקה כל החן חזר אליך. אני הולכת להכין לך מרק.

פופר אני לא רוצה מרק.

שורציסקה אם לא תשתה מרק לא תחיה.

[יוצאת]

 

תמונה 32

לילה בבית פופר. פופר במיטה, נכנס שורץ.

שורץ שורציסקה!

פופר [בקול חלוש]

שורץ?

שורץ פופר?

פופר כמה חבל.

שורץ כן.

פופר שאתה כל כד עלוב.

שורץ סליחה?

פופר שאתה לא מלך.

שורץ אני?

פופר או כוכב קולנוע.

שורץ שורץ?

פופר לו היתה לך אימפריה.

שורץ אימפריה.

פופר או שהיית מיליונר.

שורץ שורץ?

פופר אז הייתי יודע שאני מת למען מישהו.

שורץ אבל אני שורץ.

פופר אני יודע. שורץ.

שורץ כן.

פופר תלמדו לפחות צרפתית.

שורץ מי?

פופר אתה ושורציסקה.

שורץ אתה צוחק.

פופר [אני רוצה למות למען זוג שיודע צרפתית]

שורץ אבל איך? מה פתאום? אני בגילי – צרפתית?

פופר תעשה מאמץ.

שורץ אבל אני עצלן. תבין אותי, אני עצלן.

פופר אני רוצה למות לפחות למען זוג שיודע צרפתית!

[פאוזה. שורץ חושב]

שורץ אני כבר לא רוצה שתמות.

פופר תפסיק לדבר שטויות.

שורץ אני רוצה שתחיה.

פופר תפסיק עם זה, שורץ, אתה רוצה שאמות.

שורץ אני נשבע: רוצה שתחיה!

פופר בסתר לבך מגרה אותך להמשיך עד הסוף.

שורץ לא.

פופר לא תוכל לעצור את הייצר הקטן שלך, אה? תודה, תודה.

שורץ לא.

פופר תודה.

שורץ לא.

פופר בתוך תוכך. עמוק עמוק בפנים.

שורץ  לא לא.

פופר קצת.

שורץ לא.

פופר קצת קצת.

[תוחב אצבע לאפו כדי להקניט את שורץ, מצטחק]

אה, שורץ? קצת. אה, שורץ?

שורץ [צוחק אתו מתקרב אליו]

קצת.

פופר [צוחק]

קצת קצת.

שורץ [צוחק אתו]

קצת קצת קצת.

[פופר מת]

קצת.

[פאוזה. צוחק]

קצת. [פאוזה]

פופר? [גוחן מעליו]

אוי, הוא כבר לא פה! אלהים, בלי נקיפות מצפון, כלי נקיפות מצפון, בלי נקיפות מצפון.

[תופש בבטנו]

לא בבטן, אלהים, לא בבטן. היה לי מספיק עם הבטן. גם לא בלב. ולא בראש. ולא בשום מקום אחר. ולא עכשיו. ולא אחר כך. ולא אף פעם. אני שורץ. מי בכלל מת בשביל שורץ? שורץ לא מלך, שורץ לא כוכב קולנוע, שורץ אפילו לא יודע צרפתית…

[מנסה לגמגם משהו בצרפתית, מתכווץ]

אתה רואה? אפילו לא צרפתית, אלהים, אפילו לא צרפתית…

[נכנסים שורציסקה, כץ. כץ חש אל פופר, גוהר מעליו רגע, מכסה פניו בסדין, מזדקף. שורציסקה פורצת בבכי]

שורציסקה אי, שורציסקה, שורציסקה…. אי, שורציסקה שורציסקה…

כץ [מתקן אותה]

פופר מת, לא שורציסקה.

שורציסקה [תוך בכי]

שורציסקה בוכה, לא פופר.

[ממשיכה לבכות]

אי שורציסקה, שורציסקה…

שורץ אתה מטפל בקבורה, כץ.

כץ כן.

[שורץ מלוה את שורציסקה ליציאה, נעצר, חוזר לכץ]

שורץ לטובתך, כץ, שכח כל מה שקרה. שכח הכל.

כץ אני עד עכשיו מגשש באפלה. לא מבין…

שורץ שכח, שכח. פשוט שכח. אם אתה לא רוצה להתעוור.

כץ אני מטבעי שוכח, ככה ש…

שורץ כי אין חכמות עם שורץ, הרי ראית.

[חוזר לשורציסקה, משלב זרועו בזרועה]

מה תרצי שאקנה לך כשיעבור לך הכעס?

שורציסקה זה לא יהיה זול.

שורץ אני יודע. מגיע לי. אבל אני אפייס אותך.

[מנסה לחבקה, היא מכה על ידו]

שורציסקה עוד לא.

שורץ צודקת. אוח, זה יהיה פיוס, זה יהיה פיוס.

[יוצאים שורץ ושורציסקה]

 

תמונה 33

לילה בבית פופר. פופר מת על המיטה, כץ.

כץ הו, אתם סידורי הלויות, סידורי בתי-חולים, וסידורים קטנים אחרים! התרוצצויות דחופות בין אנשים ומקומות, הזעקת רופאים ואמבולנסים, הבאת תרופות, תשלום כספים, הסדרת ניירות, החתמת טפסים, בחירת מצבות ונסיעה לאזכרות! הוי, אתם, סידורים קטנים המפוזרים על פני חיי כמו שברי קרשים על פני הים; בכם אני אוחז כדי לצוף לרגע על המים השחורים, לצוף לרגע, ולשקוע.

[שר]

חצי מזמן חייך אתה יתום
אביך ואמך מחכים שתשוב…

[סוף]

×