בעת לוּשוֹ את אחוריה של המדריכה לשחייה לילית מאדאם ת', הוא מפשֵּׂק את שני פלגי הישבן ומתגלים לעיניו קפלי הכיווץ של הלוע הכהה, העטור כּשׁוּת. היא שרועה על גחונה, פניה על כפות ידיה המצולבות זו על זו, ומרפקיה פשוטים לצדדים. הוא משרת כרגע את מאווייה להיות בעלת אחוריים מוצקים. בכל לישת-פּישׂוּק של שני חלקי הישבן הוא מנסה לחדור ברוחו אל הלוע הנפער לפניו – נפער לא בלי מידה – כמנסה לגלות שם איזו משמעות נסתרת. עיניו נקרעות לרווחה ומוחו מתאמץ לחרות את מה שהוא רואה. יחד עם זה, אינו מזניח גם את מראה שני חלקי הבשר עצמם, הבשרניים לאין שיעור, המדאיבים את ליבו באופן מוזר. מה זה שם? מה זה שמכאיב?

לא טוב להיות לש שאינו מאהב, רע לחיות, הצלחה מפוקפקת. הוא פותח בדיבור, ובחיוך עקום הוא מציין ומשבח את אישיותה וחריפותה שנגלו אליו במאמר ההדרכה שלה על אודות השחייה הלילית, ובייחוד בקטע הפותח: "המים והחושך…"

היא מניחה לו לסיים, צוחקת קצת, ומספרת לו על בן אחותה דניאֶלוֹ קוסטֶלוֹ התינוק הצרפתי ועוללותיו בגנון. הוא מאוד נעלב שלאחר שהִרצה בחיוך מעוקם של נשיאת חן, והחניף לה בצורה כה מפורטת על מאמרה המלומד, היא מורחת לו בזלזול זוטות כאלה על דניאֶלוֹ קוסטֶלוֹ התינוק הצרפתי, ועוד בישבן חשוף, ועוד נפער, ועוד צוחקת. צירוף זה גורם לו למצוקת נפש בלתי מוסברת כאדם וכזכר. מה זה פה!

הוא טורח ומציץ בישבן מזוויות שונות, פעם בעיניים מצומצמות, פעם במתרחבות, פעם בעצימת ימין, פעם בעצימת שמאל, משתדל לראותו במיני ראייה חדשים, לעשות פֶרְפְרֶמדוּנג של הישבן כדי להמעיט מערכו. נדמה לו שיצליח – רגע הוא רואה עכוז בַּבּוּן מת, אחריו טופס מס הכנסה – אך לפתע הוא שח קדימה, כנופל בקידה עמוקה, ומסמיך פניו אל אחוריה עד שכמעט חוטמו מרפרף בחריץ, ובבת "אחת צפה ועולה בו לנוכח הבשר הקרוב כל-כך הראייה הישנה והמוכרת, ושלום לפֶרְפְרֶמדוּנג, ותחושת חשיבוּת בשרה ננעצת בו כמימים ימימה במסמר חלוד ועבה, חשיבות שאינו יודע את מקורה ומנין היא נאצלת, יודע הוא רק שחשיבות עילאית.

היה רוצה לסכם את הנושא אחת ולתמיד ולהיפטר ממנו. אינו מצליח. על מה עברו חייו? וגם הלישה כשלעצמה, מהי? התנועות תנועות פסל או קדר, ומשחר נעוריו הרי חלם לעצב משהו, אבל פיה בשר קפיצי, וכשהאצבע לוחצת, הבשר שוקע מעט ונעשית גומה, וכשהאצבע מרפה הבשר חוזר לקדמותו והגומה נעלמת. ואם כך, מה עשה בעמלו ולישתו כל חייו, לא הותיר מישקע וזכר בעולם, רק תנועות הלוך ושוב ותנועות סיבוביות, ובמה יתרון סיפור חייו על עוללות דניאֶלוֹ קוסטֶלוֹ התינוק הצרפתי. ההוא, התינוק, לפחות צרפתי. הוא מצרף שטות לשטות ומפזם, כמו בטבעיות ואגב אורחא, "לא אכיר נערה חמודה, היא לא תעשה לי פשטידה…", ושב ומזדקף וממשיך במלאכת לישתו בדומייה.

×