כְּשֶׁתִּגְדַּל נִקְנֶה לְךָ כִּסֵּא,

שַׁרְבִיט שֶׁל מְלָכִים וְכֶתֶר רָם;

בָּבֶל לֹא רָאֲתָה קֵיסָר כָּזֶה,

וְלֹא תִּרְאֶה כָּזֶה עוֹד לְעוֹלָם.

יָרֵחַ תָּלוּי עַל בָּבֶל,

נוּמָה, נְבוּכַדְנֶצַר,

כִּסֵּא הַמַּלְכוּת עוֹד בַּצֵּל,

מָחָר תִּהְיֶה לְקֵיסָר,

אַךְ הַלַּיְלָה יָרֵחַ תָּלוּי עַל בָּבֶל

הַי-לִי-לִי-לוּלִי, נְבוּכַדְנֶצַר.

אַתָּה תִּשְׁחַט אָבוֹת וְאִמָּהוֹת,

וִילָדִים תַּקְרִיב לְבַעַל־זְבוּב,

אַתָּה תַּשְׁלִיךְ שְׁבוּיִים לָאֲרָיוֹת,

תִּטְבֹּל בְּדָם כְּשֶׁתִּהְיֶה עָצוּב.

יָרֵחַ תָּלוּי עַל בָּבֶל…

 

מְלָכִים רַבִּים וּנְסִיכִים תַּכְרִית (תַּשְׁמִיד)

תַּרְעִיל אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת בִּנְךָ;

תַּתִּיז רָאשִׁים לְשַׁחֲרִית

וּתְקַצֵּץ יָדַיִם לְמִנְחָה.

יָרֵחַ תָּלוּי עַל בָּבֶל…

 

כְּשֶׁתִּגְדַּל נִקְנֶה לְךָ כִּסֵּא,

שַׁרְבִיט שֶׁל מְלָכִים וְכֶתֶר רָם;

בָּבֶל לֹא רָאֲתָה קֵיסָר כָּזֶה,

וְלֹא תִּרְאֶה כָּזֶה עוֹד לְעוֹלָם.

יָרֵחַ תָּלוּי עַל בָּבֶל…

שיר ערש לנבוכדנצר | 1964

ספר חנוך לוין הצעיר » 'הפזמונים הראשונים'
×