[שר בממשלה, עומד ונושא מתוך נייר נאום מול בור פתוח. לידו המזכיר עזרא. מעבר לבור – מחוץ לבמה – קהל רב, ארון עטוף שחורים ואשה גוהרת עליו ובוכה]

שר קהל מוזמנים נכבד, אישי ציבור ומעלה, גבירותי ורבותי! אני מתכבד בזה לפתוח את טקס הנחת אבן הפינה לבנין הספרייה הציבורית על שם חולדה שוורץ. בניין ספרייה זה, לראשונה בתולדות הארכיטקטורה, תוכנן בצורת תותח ענק שלועו פעור בזוית של 45° כלפי גבולנו המזרחי. מיטב הספרות העולמית בכל שטחי הרוח ירוכז בבניין-תותח זה. בעיתות שלום, רבותי, ייהנה הציבור מאוצרות הרוח האנושית. אך בעיתות מלחמה יידעו נא אויבינו כי אז יופעל מנגנון הבניין-תותח, ומקָנֵהוּ יִיָרוּ לעברם צרורות של כרכים כבדים, כרוכים יחד כפצצות מיצרר מיוחדות שתעשינה שמות באוכלוסיית האויב. אנו נהיה המדינה הראשונה בעולם שתהפוך את אפלטון, הומרוס, שייקספיר וגִיתָה…

עזרא גֵיתֶה…

שר …גֵיתֶה לנשק קטלני. ביאליק, גבירותי ורבותי, ייצא סוף סוף לנקום את נקמת דם ילד יהודי קטן! ואינני מקנא בערבי גס-הנפש וצמאיהדם שיקבל לפתע על ראשו משמים את כל כתבי עגנון! [לעזרא בשקט] האנשים נראים לי קצת עצובים. [בקול] אפשר לגשת להנחת אבן הפינה. [לעזרא בשקט] אף פעם לא ראיתי אבן פינה מכוסה שחור, בגודל מיטה. הם גם שמים עליה פרחים. משונה מאוד. מי זו האשה שבוכה שם ורוצה ליפול על אבן הפינה?

[מישהו נכנס בבהילות, לוחש משהו על אוזנו של עזרא ויוצא בעוד השר ממשיך] אני אף פעם לא ראיתי אבן פינה מוזרה כזאת. [בקול] ובכן, רבותי, אפשר לגשת להנחת אבן…

עזרא [בשקט לשר] אדוני השר, זו לא אבן פינה. זהו ארון ואנחנו נמצאים בהלוויה.

שר הלוויה? אבל איך זה… היום יום רביעי?

עזרא שלישי.

שר השעה עשר?

עזרא שלוש.

שר אנחנו לא ברעננה?

עזרא אשקלון.

שר הר! [בקול, לקהל] כפי שאמרתי, אחים לאבל, יהפוך ארון זה לאבן פינה בליבנו, כי אכן בלב שבור אנו מורידים לבור ארון זה…

[המישהו נכנס בבהילות, לוחש משהו על אוזנו של עזרא ויוצא בעוד השר ממשיך]

…בו טמון יקירנו, מורידים אותו לעולם שכולו טוב…

עזרא [בשקט לשר]

אדוני השר, המנוח היה ערבי.

שר הו! [חיוך מפציע על שפתיו] כן, לעולם שכולו טוב. טוב מאוד יהיה לו שם. טוב זה לא מלה.

[המישהו נכנס בבהילות, לוחש משהו על אוזנו של עזרא ויוצא בעוד השר ממשיך]

כן, ככה, תורידו, תורידו את הארון, יותר עמוק, עמוק עמוק…

עזרא [בשקט לשר] אדוני השר, הוא היה ערבי ישראלי, דרוזי, ונפל בצבא שלנו.

 שר הו! [פניו שוב מרצינות. הוא בוכה. בקול] עמוק עמוק בליבנו הוא שוכן… [לטומני הארון] לא כל-כך עמוק, אתם שם! תרימו, קצת אוויר! [המישהו נכנס בבהילות, לוחש משהו על אוזנו של עזרא בעוד השר ממשיך] ובלב שבור ובדמעות מורתחות אנו נפרדים מפטריוט נלהב שהגן כאריה…

עזרא [בשקט לשר] אדוני השר, הוא היה שמאלני בדעותיו, התנגד למלחמה.

שר הו! [ושוב הוא מחייך חיוך קל] כאריה, כאותו אריה אומלל שהנער דוד כרת את ראשו במחי חרב והשליך את נבלתו… נו, מה זה שם? לאן אתם מעלים אותו? זו קבורה או טקס הכתרה?! תורידו, תורידו!

[המישהו נכנס בבהילות, לוחש משהו על אוזנו של עזרא ויוצא בעוד השר ממשיך] וככה הוא מת, כמו שאומרים, על צד שמאל…

עזרא [בשקט לשר] אדוני השר, השמאלני הוא הקברן, לא זה שבארון. שר הו! [פניו מרצינות] …מת בצד שמאל, כלומר, בחזית המערבית עקובת הדם והקשה ביותר… הֵי, להרים קצת את הארון, מה זה, כאן לא קידוח נפט, עוד מעט הוא ייצא לנו מאוסטרליה!

[המישהו נכנס בבהילות, לוחש משהו על אוזנו של עזרא ויוצא בעוד השר ממשיך] ובכן, הלכת מאיתנו כשאמונתך העזה באיסלם לא מפריעה לך…

עזרא [בשקט לשר] אדוני השר, אומרים שהתגייר…

שר …אמונתך האקדמאית העזה שהאיסלם הוא כוח עולה במזרח התיכון הדריכה אותך…

עזרא [בשקט לשר] …אבל הרבנות לא הכירה בגיור.

שר …הדריכה אותך להתאסלם בעצמך, וכך, נושא את דת מוחמד התהלכת

בינינו, פניך הצוחקות שירתו אותנו רק אתמול כמלצר במסעדה…

עזרא [בשקט לשר] אדוני השר, לא אתמול. הוא לחם אצל בר-כוכבא, ועכשיו קוברים אותו.

שר …כאילו רק אתמול, למרות שחלפו אלפיים שנה, כי אלפיים שנה חלפו כיום אחד…

[המישהו נכנס בבהילות. לוחש משהו על אוזנו של עזרא ויוצא בעוד השר ממשיך] …ולכן החלטנו לעשות עתה חסד אחרון לעצמותיך…

עזרא [בשקט לשר] אדוני השר, הוברר סופית מהבדיקה הפאתולוגית: אלה לא עצמות אדם, אלא עצמות גמל.

שר …לעצמותיך, אתה שהיית בינינו מסתפק במועט וסבלני כמו גמל במדבר החיים, ובעצם, למה כמו? גמל, גמל ממש…

[המישהו נכנס בבהילות, לוחש משהו על אוזנו של עזרא ויוצא בעוד השר ממשיך] …נשאת על שכמך משא כבד…

עזרא [בשקט לשר] אדוני השר, כיוון שהתברר להם שאלה עצמות גמל, הם לא שמו בארון כלום.

שר [בשקט] הארון ריק?

עזרא ריק!

שר הוֹ! [בקול]…וכפי שהתרוקן הלב – התרוקן גם הארון… [לעזרא בשקט] אז למה האשה בוכה שם על הארון?

עזרא [לשר בשקט] לקחו לה את הארון מהמטבח, היא רוצה אותו בחזרה.

שר [בקול] הוֹ! …והתרוקן, גבירותי ורבותי – המטבח! [לעזרא בשקט] איפה השרותים?

×