[אלוהים יושב על כיסאו וקורא ספר. נכנסת נשמתו של להב עשת]

להב [מבוהל, בפיק ברכיים] אלוהים?

[אלוהים מהנהן בראשו]

להתוודות?

[אלוהים מהנהן בראשו]

אבי שבשמים… [מגמגם] …שגיתי לאורך כל הדרך.

אלוהים [סלחני, כאומר "בל נגזים"] נו, נו…

להב באמת… אני… אני… לא שמרתי בדיוק על הכשרות, על המצוות…

אלוהים לא נורא.

להב רימיתי קצת…

אלוהים אין דבר.

להב בעצם הרבה…

אלוהים זה בסדר.

להב באמת? אני גם גנבתי, כבודו.

אלוהים כולם גונבים. אבל על הדברים החשובים באמת בטח שמרת…

להב אני ירקתי בפני אמי, בעטתי בפני נער ערבי…

אלוהים משהו בכל זאת שמרת…

להב כלום! כבודו! אני רצחתי!

אלוהים שְשְשְ… שָא, שָא.

להב עיקמתי, פיתלתי, מעכתי, דרסתי, עשקתי, הבאתי עוול לעולם, הייתי מנוול וחלאת אדם!

אלוהים לא, למה, לא חלאה.

להב לא חלאה?

אלוהים אתה אדם טוב ביסודך.

להב לא, אני רע!

אלוהים אתה טוב.

להב אתה טוב!

אלוהים גם אתה.

להב אולי מפני שנבראתי בצלמך.

אלוהים לא, אתה פשוט טוב, אתה טוב.

להב כן, משהו טוב בכל זאת נשאר בי.

אלוהים ואני סלחתי לך על הכל.

להב סלחת? ככה? בלי עונש, בלי כלום?

אלוהים סלחתי. אתה טהור עכשיו. גש תמצא לך מקום טוב בכותל מזרח של גן-עדן.

להב [נרגע, מעכל רגע את ההצעה] מעדיף כותל מערב.

אלוהים סליחה?

להב מעדיף מערב, אם לא איכפת לך.

אלוהים בבקשה.

להב [סוקר אותו בנחת] ואתה, אלוהים, מה? יושב לך פה בנחת על כיסא גדול במרכז.

אלוהים [בצניעות] ככה זה. התפקיד.

להב מקום טוב. צומת. ארבעה כיווני אוויר. [מתקרב אליו] מה אתה קורא?

אלוהים שְפּינוֹזָה.

להב היתה לי גננת, קראו לה רוֹזָה.

[צוחק להומור של עצמו. טופח לאלוהים על הכתף]

חרוז. שְמַע, אתה מִסְפָּר. גוץ כזה על כיסא כזה גדול. מאיפה הכיסא הזה מוכר לי?

אלוהים כיסא הכבוד.

להב זוז קצת.

[יושב לצד אלוהים]

עוד קצת, נוּ.

אלוהים יש לך מקום בגן-עדן מערב…

להב [בחביבות] לך אתה לגן-עדן מערב.

[צוחק. מקיש על סנטרו של אלוהים]

אלוהים, אָה? איך קראה לך אמא'לה – אלוהימ'לה? ובשכונה – אדונייצ'יק-עַבַּדַייצ'יק? [צוחק] זוז קצת, סבא.

אלוהים לא נשאר לאן.

להב אל תהיה נודניק.

אלוהים זה הכיסא שלי.

להב [מחקה אותו] "זה הכיסא שלי".

[מקניט אותו, מדגדג אותו, בועט בו קלות. אלוהים נופל מהכיסא]

ידעתי שהכיסא הזה מוכר לי מאיזה מקום.

[מתרווח עליו]

תענוג. בדיוק לישבן שלי.

[אלוהים מנסה לחזור לכיסא. להב מקניט אותו]

אדונַייצ'יק-עַבַּדַייצ'יק, מתי יבוא המשיח? מתי תחיית המתים? [קופץ ועומד על הכיסא] תרועות יום הדין! [מפליץ בפיו שלוש פעמים]

אלוהים סלח לי, ועכשיו אם אפשר בחזרה את הכיסא…

להב [בהתפרצות פתע] קיבינימאט כבר עם הכיסא המסופלס שלך, אתה לא רואה שהכיסא תפוס? אתה גם-כן עם העולם החרא הזה שבראת, ראינו אותך, עבודה ערבית, שתי ידיים שמאליות, יפה-נפש, אתה וכל כדור הארץ המזוין שלך, ספרים וחוקים, ספרים וחוקים, והדולר יורד, וכדור הארץ לא כדור, יצא לך אֶלִיפְּסָה, לִינְקֶר, וגם מסתובב על העוקם, לֵךְ ללמוד שרטוט במקום לקרוא שְפִּיכְיוֹזָה!!!

[זורק החוצה את הספר ואחריו את אלוהים. עומד על הכיסא, מתמתח. בלעג]

"יהי אור! יהי אור!" [קורא בצחוק גדול] יהי חושך, יא מאניאק!!!

[חושך]


מבזקי חדשות

ידיעות פנים

ראש הממשלה באזכרה ממלכתית ב"יד ושם":

ביטלנו את מיזכר ההבנה עם אמריקה;

הרב הראשי נסע לחתום מיזכר חדש עם אדושֵם.

 

ידיעות חוץ

לא עוד יישְנו במקלטים ילדי נתניה –

צה"ל באלבניה!

לפני כס הכבוד | 1982

×