[תור מבקשי הויזות, לפני פתח הקונסוליה האמריקאית]

מבקש ויזה אח, יהודים, אנחנו נבזים. אנחנו נבזים, ואנחנו יודעים שאנחנו נבזים, ואנחנו סובלים מזה שאנחנו יודעים שאנחנו נבזים, ואנחנו מתפרנסים מזה שאנחנו סובלים מזה שאנחנו יודעים שאנחנו נבזים, ואנחנו צוחקים מזה שאנחנו מתפרנסים מזה שאנחנו סובלים מזה שאנחנו יודעים שאנחנו נבזים, ואנחנו עושים סאטירות ושוב מתפרנסים מזה שאנחנו צוחקים מזה שאנחנו מתפרנסים מזה שאנחנו סובלים מזה שאנחנו יודעים מזה שאנחנו נבזים. אוי, פרנסה, פרנסה, כמה פרנסה יש בקצת נבזות של יהודי!

[מבקשי הויזות שרים]

"לֵךְ לְךָ" אמר אלוהים לאברהם,

ואנחנו הולכים והולכים.

היום אנו פה, מחר אנו שם,

ובאמצע, לפעמים, קצת נחים.

 

הוי, יהודים, יהודים עם מזוודות,

התמונה הישנה המוכרת:

צרור קטן, דמעה בעין,

ותינוק על הידיים,

והעמידה הזאת בלי קץ על אם הדרך.

 

העולם הוא עגול וסובב בחלל,

והיהודי סובב לו בעולם,

מה הטעם ולאן – אל תשאל, אל תשאל,

אלוהים פשוט ציווה על אברהם.

 

הוי, יהודים, יהודים עם מזוודות,

התמונה הישנה המוכרת:

צרור קטן, דמעה בעין,

ותינוק על הידיים,

והעמידה הזאת בלי קץ על אם הדרך.

×