[תליין מוביל חבלן ערבי שנידון למוות אל עמוד התלייה. שם מחכה לו עיתונאית המתחילה לדבר אל הנידון מייד לאחר שהתליין כורך את חבל התלייה מסביב לצווארו]

עיתונאית מר סעיד, אני עיתונאית העורכת עכשיו סימפוזיון בנושא "עונש מוות לחבלנים – בעד או נגד". וכחבלן שנידון למוות הייתי רוצה לשאול גם אותך שתיים-שלוש שאלות.

נידון [אדיב מאוד] ברצון רב, גברת.

עיתונאית מר סעיד, אני מבינה שעצם העובדה שאתה נמצא כאן מוכיחה שאתה בעד עונש מוות לחבלנים.

נידון כמובן שאני בעד עונש מוות לחבלנים, גברת. כחבלן ותיק ומנוסה אני מרשה לעצמי לומר שזהו העונש המתאים ביותר לחבלנים בכלל, ולחבלנים כמוני בפרט.

עיתונאית אני שמחה לשמוע שאתה חושב כך, מר סעיד.

נידון אל נא, גברת, הגעתי לאן שהגעתי רק הודות לכם.

עיתונאית הודות לך, מר סעיד.

נידון הודות לכם, גברת.

עיתונאית תודה.

נידון תודה לכם.

עיתונאית בבקשה. מר סעיד, האם אינך סבור שיש לנו כל ההצדקה, מבחינת האספקט המוסרי, להטיל עליכם את עונש המוות?

נידון כחבלן ברברי, פרימיטיבי וחסר מצפון אני מרשה לעצמי לומר שלא רק יש לכם מלוא ההצדקה לתלות אותי, אלא אף מוטלת עליכם חובה מוסרית לכך. האם יש דין ראוי וצודק יותר לחבורות מחבלים ומסיתים מוגי-לב וחסרי אידיאה כמונו הפוגעים באוכלוסיה שלווה ושוחרת שלום?! האם אין המוסר עומד מאחוריכם כפי שעמוד התלייה עומד מאחורי, לאחר שהנחתי צעצועי-תופת בעשרה אוטובוסים?! [מתחיל לבכות] עשרה אוטובוסים! שלא לדבר על הנהגים עצמם, במה חטאו הנהגים המסכנים? במה חטאו הנהגים, אני שואל אותך!

עיתונאית אני שואלת אותך.

נידון לא, אני שואל אותך!

[התליין מושיט לו ממחטה. הנידון מקנח את אפו ומחזיר אותה לתליין. בקול דראמאטי]

"אם יש צדק, יופַע מייד!"

[התליין מושך מייד בחבל, הנידון מסתובב לתליין]

רגע, חבר תליין.

עיתונאית מעודד לשמוע אותך מצטט את ביאליק, מר סעיד.

נידון אני לא היחידי, ואינני ראוי להוקרה מיוחדת, גברת, אני מצטט מה שכל אחד אחר היה מצטט במקומי.

עיתונאית בכל זאת.

נידון שום "בכל זאת", גברת, אני בסך-הכל ממלא את המוטל עלי כאדם.

עיתונאית אני מעריכה זאת.

נידון אינני ראוי להערכה, גברת. אתם ראויים להערכה.

עיתונאית תודה.

נידון תודה לכם.

עיתונאית בבקשה. מר סעיד, מה דעתך על הנימוקים האחרים המחייבים עונש מוות?

נידון בעד, כמובן. איזה נימוקים למשל?

עיתונאית למשל, גורם ההרתעה.

נידון כחבלן ותיק, פחדן ואכזרי אני מרשה לעצמי לומר שגורם ההרתעה הוא אחד הנימוקים החשובים בעד הטלת עונש המוות, ואני עצמי, לאחר ביצוע גזר-הדין, אירתע מלעשות מעשי טרור נוספים.

עיתונאית אני מאושרת לשמוע.

נידון כל האושר הוא שלי.

עיתונאית האם יש לדעתך סיכוי שעונש המוות ירתיע את החבלנים גם לפני שהם נתפסים?

נידון כחבלן מנוסה אגואיסט ומפגר אני יכול להעיד על עצמי שהצטרפתי לאירגון חבלה רק מפני שהאמנתי שברגע שאתפס אזכה לטיפול של חסד וכבוד בבתי-הסוהר הנפלאים שלכם. בסתר ליבי אפילו השתוקקתי להיתפס על-ידי חייליכם המנומסים ולבלות בנעימים את שארית ימי מאחורי סורג נעים ובריח מתוק. ראי לאיזה טיפול מסור זוכים אנו, החבלנים, בבתי-הכלא שלכם. הביטי בידיים וברגליים שלי – שלמות! הציפורניים והשיניים – שלמות! אני מתבייש להסתכל! הגב – חלק! לא כוויות, לא צלקות! אני שואל את עצמי: מה זה פה?! למה מגיע לי?! זה יכול הרי להוציא חבלן-הוגה מן הכלים!

עיתונאית זוהי באמת בעיה שמטרידה אותנו.

נידון מטרידה אותנו.

עיתונאית תודה.

נידון תודה לכם.

עיתונאית בבקשה. ולסיום, מר סעיד, כחבלן ראשון המוצא להורג במדינתנו, מהו המֶסֶר שהיית רוצה להעביר לעמנו?

[התליין מפעיל את המנוף, הקרקע נשמטת מתחת לרגלי הנידון, הצונח למטה ומשרבב את לשונו החוצה אל מול העיתונאית בכל העדינות האפשרית]

עונש מוות | 1969

×