[חבלן נושא פצצה גדולה נתקל בפקח]

פקח סלח לי, תפתח בבקשה את התיק.

חבלן אין לי תיק.

פקח איפה הוא?

חבלן מי?

פקח התיק.

חבלן אני מצטער, אין לי בכלל תיק.

פקח [מתבונן בו, מאמץ את מוחו] אפשר לדעת למה אין לך תיק?

חבלן [מראה לו את הפצצה] זה לא נכנס.

פקח [מבין] אה. [מפנה לו את הדרך]


[שני פקחים יושבים ומשוחחים]

פקח א זה מה שהיה ב"אגד" זה שום דבר. היית צריך לראות את הפצצה שאני מצאתי אתמול.

פקח ב אתה?! אתה, מזרחי, מצאת פצצה?!

פקח א שככה יהיה לי טוב.

פקח ב אבל איך מצאת?! אתה הרי לא רואה בכלל!

פקח א רואה, לא רואה – שומעים לפי התקתוק של השעון-זמן.

פקח ב ואתה שמעת את התקתוק?

פקח א בטח ששמעתי.

פקח ב איך שמעת?! אתה הרי גם לא שומע!

פקח א אז מה אם אני לא שומע באוזן אחת?! פשוט הלכתי עד שנתקלתי בפצצה במעבר בין השורות.

פקח ב מה זה "הלכת"? ממתי אתה כבר יכול ללכת?!

פקח א אני לא יכול ללכת?!

פקח ב אתה הרי חצי משותק!

פקח א אז מה יש?! אני הג"א, אני לא קומנדו!

פקח ב וחוץ מזה אתה יושב כל היום בקפה של מוסא ממול. עוד לא נכנסת אף פעם אחת לתוך הקולנוע.

פקח א אז מה אתה רוצה להגיד, שלא היתה שם פצצה?

פקח ב אני לא מאמין לך.

פקח א [בהבעת ניצחון] טוב, אז איך עף הבניין באוויר?!

 

[שני פקחים עומדים יחד בפינה אחת ומסתכלים באשה היושבת בפינה שנייה]

פקח א שמע, האיש הזה שם נראה לי חשוד.

פקח ב כן, גם לי.

פקח א הוא לבוש משונה מאוד.

פקח ב לובש שמלה. מה פתאום הוא לובש שמלה.

פקח א ונעליים של גברת.

פקח ב וכל התסרוקת שלו. שערות ארוכות. משונה מאוד. צריך לגשת לברר.

פקח א אני ניגש. [ניגש אל האשה] סלח לי, אדוני, אפשר לבקש תעודת זהות?

אשה אני לא "אדוני", אני "גברתי".

פקח א אָה, סליחה. [חוזר לפקח ב]

פקח ב מה הוא אומר?

פקח א זה לא הוא, זה היא.

פקח ב אָה, בגלל זה.

 

[פקח עוצר חבלן]

פקח סלח לי, אפשר לראות תעודת זהות?

חבלן בבקשה.

[מראה לפקח תעודה. הפקח מעיין בה]

פקח השם שלך מחמוד חבלנובסקי?

חבלן כן.

פקח [מחזיר לו את התעודה] אתה חבלן?

חבלן [מופתע] איך ידעת?

פקח חוּש.

 

[פקח עוצר איש]

פקח סלח לי, אתה לא היית אתמול בקולנוע ממול?

איש כן.

פקח זה לא אתה שנכנסת עם חבילה גדולה?

איש כן.

פקח ואחר-כך יצאת באמצע היומן בלי החבילה, נכון?

איש כן. למה אתה שואל?

פקח היה לך מזל גדול. חמש דקות אחרי שיצאת התפוצץ הקולנוע.

 

[שני פקחים מסיירים]

פקח א אני שומע תקתוק.

פקח ב איפה?

[שניהם עושים אוזניהם כאפרכסת, מתאמצים לאתר את מקור התקתוק. פקח ב מתקרב יותר ויותר לפרק יד שמאלו, עד שמתחוור לו כי התקתוק בוקע משעונו. הוא מורה על השעון בבהלה]

זה מתקתק!

פקח א זרוק אותו!

פקח ב [מנסה להתיר את השעון, מסתבך] זה לא…

פקח א זרוק את היד!

פקח ב [מנער את ידו, מנסה להשילה מכתפו ולברוח ממנה] היא לא נותנת…

פקח א שב עליה!

פקח ב [צונח בכל כוחו על פרק ידו שעליו השעון. ציפייה ממושכת. הוא מוציא לאט לאט את ידו מתחת לאחוריו. בעצב] הלך השעון.

 

[אדם עם תיק ניגש לפקח ומושיט לו את התיק]

אדם בבקשה, אתה יכול לבדוק.

פקח לא צריך, אתה יכול לעבור.

אדם למה, תבדוק. אני רוצה שתבדוק.

פקח זה בסדר, אדוני, תעבור.

אדם אולי זה לא בסדר, אתה צריך לבדוק.

פקח אל תפריע, אדוני.

אדם [כועס] התפקיד שלך לבדוק! אולי יש אצלי פצצה!

פקח [סוקר אותו בבוז] פצצה?! אצלך פצצה?!

אדם [רותח, בבוז] מי שמדבר!!!

 

[פקח עוצר אשה]

פקח סלחי לי, את חבלנית?

אשה לא, אני סתם גננת.

פקח גננת? [תופס לה בשד] ומה זה?!

אשה סתם שד.

פקח [ממזמז לה את השד] סתם שד, אה?!

[תופס לה בשד השני] ומה זה?!

אשה [מעיפה לו את הכובע] ומה זה?!

פקח [תופס לה בישבן] ומה זה?!

אשה [תופסת לו באף] ומה זה?!

פקח [מאנפף] ומה את עושה הערב?!

 

[בעל ואשה מבחינים באדם החובש על ראשו כפייה ועליה כומתת פקחים. הבעל והאשה מעיפים בו מבטים חשדניים ומתייעצים ביניהם בלחש. הבעל ניגש אל האיש]

בעל סלח לי, אשתי שואלת אם התלבושת שלך על הראש לא משונה קצת.

איש לא.

בעל תודה.

[חוזר לאשתו, הם מתייעצים בלחש. חוזר אל האיש] סלח לי, אשתי שואלת אם אתה חבלן או פקח?

איש אני חבלן-פקח.

בעל תודה.

[חוזר לאשתו, הם מתייעצים בלחש, חוזר אל האיש]

סלח לי, אשתי שואלת איך זה יכול להיות?

איש [מביט בו רגע ופתאום צועק ברוגז] ולאשתך אין שפם?!

פקחים וחבלנים | 1969

×