איש אני שרוי במתיחות עצבים חזקה מאוד ובלתי מובנת. אני נתקף לעיתים קרובות, ובלי סיבה, בחששות סתומים שאמצא את עצמי פתאום הולך שלוב זרוע עם ישישה חסרת שיניים ברחוב בכלכותא, ומתברר שאני נשוי לה – איך ולמה, אינני יודע. אני כל-כך פוחד. והיא פתאום מחבקת אותי ורוצה נשיקה. איך הגעתי לשם? אני רועד ומזיע מרוב אימה.

[נכנסת ישישה הודית ועימה מתורגמן. הישישה ממלמלת בתרעומת בהודית]

מתורגמן [לאיש]

זוהי הישישה ההודית קַשְׁטְרַבַּנְקָה. היא מאוד ממורמרת שהיא משמשת נושא לפחדים של אנשים אחרים בעולם.

[הישישה שואלת בתרעומת כמה שאלות בהודית]

למה שיפחדו ממנה, היא שואלת. מה, היא לא בן-אדם? היא לא היתה פעם צעירה? למה עושים ממנה מכשפה?

[הישישה ממשיכה לדבר בקדחתנות]

גם לה יש פחדים, היא אומרת.

איש ממה יש לה לפחד? היא עצמה בצד של הפחד.

מתורגמן [מתרגם לזקנה בהודית. הזקנה ממלמלת בכעס ובהתרגשות]

הישישה מאוד לא אוהבת שחושבים שאין לה פחדים, ודווקא לא משטויות כמוך, אלא מדברים אמיתיים: ממחלות, מבדידות.

[הישישה ממלמלת בהתרגשות גוברת והולכת]

היא לא יכולה לישון בגלל הזכרונות שלה על בעלה שמת. גם בן אחד שלה נהרג.

[הישישה ממלמלת]

היא לא יכולה לאכול כמו שצריך, נשרו לה השיניים ואין לה כסף לתותבות,

[הישישה ממלמלת]

והיא פוחדת למות. היא מאוד קרובה למוות ומאוד פוחדת מזה. גם היא היתה פעם ילדה קטנה ופחדה ממכשפות, והיא רוצה שאבא ואמא שלה יבואו וייקחו אותה על הידיים ויצילו אותה מהמוות.

[המתורגמן מנסה להפיס את דעתה של הישישה. היא מסרבת ופורצת בבכי]

בכל אופן, היא מאוד נעלבה וכעת היא שרויה בעלבון עמוק, ועכשיו היא חוזרת לכלכותא לחיי כאב וסבל, רעב ובדידות, עד יום מותה.

[יוצא אחרי הזקנה]

איש כעת אני שרוי במתיחות עצבים חזקה מאוד בלתי מובנת. אני חש תחושת אשמה גדולה כלפי כל הזקנות בכלכותא ובעולם, כל אלה שלא חיבקתי ונישקתי אותן ולא הלכתי איתן שלוב זרוע. כעת אני יודע שתפקידנו וייעודנו בחיים הוא למצוא את עצמנו שלובי זרוע ונשואים לישישות חסרות שיניים מכלכותא, וכל היתר הוא רק הכנה יסודית לזה.

הזקנה מכלכותא | 1993

×