[הגבר הרופס בְּלִיק, בידו זר פרחים, עוצר את האשה הנכאה פְּלַנְץ]

בליק סליחה, שמי בליק. את לא מכירה אותי. ואולי כן. היינו פעם שכנים. הלכתי אחרייך לפעמים ברחוב. הירכיים שלך שימשו אותי בדמיונות שלא כאן המקום לפרטם. איננו מכירים, אך אני חש מאוד קרוב אלייך. את אשה נשגבת.

פלנץ אני אשה חולנית ומכוּוצת.

בליק אולי. אבל אני הוצאתי ממך את המחלות והכיווצים, והשארתי לך בדמיוני את אמריקה.

[נכנס הגבר המעוך שְטְרוּךְ, אף הוא עם זר פרחים, פונה לבליק]

שטרוך שלום, שמי שטרוך. גם אני גר בסביבה. עקבתי אחריךָ, אדוני, בזמן שעקבת אחרי גבירתי, וחשבתי שאתם מכירים, אפילו נאהבים. פעמים רבות, בלילות ללא שינה, ראיתי אתכם בדמיוני מתחבקים ומתנשקים.

בליק לא נגענו מעולם.

שטרוך אולי. בדמיוני עשיתם חיים משוגעים.

פלנץ [לשטרוך]

שמי פלנץ.

שטרוך נעים מאוד.

פלנץ גם אני ראיתי אותך לא פעם ולא פעמיים, וחשבתי אותך לפילוסוף-הוגה השקוע במחשבות ונמצא הרחק למעלה משלל התאוות.

שטרוך מעולם לא הגיתי אלא בתאוות. התפלשתי בתוכָן לילה לילה.

פלנץ זו הפתעה גדולה.

שטרוך [בטון נואם, לבליק]

אדון בליק היקר, הרשה לי, בשמי ובשם הזיות לילותי, לברך אותך ולהביע את הערכתי על עשרים שנות עמל מפרך בעבודת לילה נמרצת בעולם דמיונותי, עבודה גברית, שטופת זיעה, ללא בגדים, ללא תמורה, מלאכה גדולה והתנדבותית שנועדה להסב ליצורי אנוש אחרים עונג ונחמה בשעות בדידותם הנוראה בלילות. לאות הוקרה, הרשה לי להעניק לך פתק קטן, חשבון מכולת ישן בעצם, בכתב-ידה של אמי המנוחה. מובן שאין לפתק כל ערך כספי, אך תבינו שיש לו בשבילי ערך רגשי רב מאוד, ולכן הוא יקר לי מכסף. כה לחי, ותמשיך!

[שולה את הפתק המקומט מכיסו ומושיט אותו לבליק]

בליק [נבוך]

אני מאוד מודה על הכבוד, אבל אני חש שאני זוכה בפרס על מעשים שלא עשיתי.

שטרוך עשית, עשית, אני עֵד שעשית!

בליק ושנית, הפתק הוא בעל ערך בשבילך, אך מה הוא בשבילי?

שטרוך חשוֹב כמה יקר הפתק בשבילי – ותיהנה.

בליק [נוטל מידי שטרוך את הפתק ולוחץ ידו במבוכה]

אני מאוד מודה.

[פונה לפלנץ]

גברת פלנץ, אף אני רוצה לנצל הזדמנות חגיגית זו על מנת להביע לך את הוקרתי על עבודת לילה אינסופית במשך שנים רבות, עבודת פרך אמיצה, לא קלה, בתנאים קשים אם כי מעניינים, אשה גדולה ונמרצת, רבת פעלים והישגים, רקדנית בחסד עליון…

פלנץ יש לי ראוּמטיזם, אני בקושי זזה!

בליק הגעת אלינו עם דם נסיכֵי איטליה בעורקייך, הבאת אל ארצנו את תורת האהבה המעודנת והמורכבת של הודו, ואת תרבות השתייה אנינת החֵך של צרפת, בקיצור: בעבודת נמלים מסורה, באומץ, בתושייה, אַת הבאת אלינו את העולם הגדול!

פלנץ אני לא יצאתי מהבית.

בליק את הבאת לגברים הנדכאים של אסיה את היקום הגדול של הפנטסיה! לָךְ, לירכייך ולאחורייך – תודה-תודה שלא תישכח! וקבלי נא מיָדי לאות הוקרה שי צנוע ומלבב, פתק בכתב-ידה של אמו המנוחה של אדם יקר שהתגלגל לידי בנסיבות מיוחדות, פתק של חשבון מכולת של הגברת שטרוך.

[מושיט לה את הפתק]

פלנץ אתה יודע שאין לי מה לעשות עם זה.

בליק בעוד מאתיים שנה יהיה לו ערך מוזיאוני.

פלנץ לעוד מאתיים שנה אני יכולה להשאיר בעצמי פתקים.

בליק קחי, קחי, מיסמכים לא נדירים הם נדירים בחום ובחיים השופעים מהם.

פלנץ [לוקחת במבוכה את הפתק ולוחצת את ידו. פונה אל שטרוך]

פרופסור שטרוך…

שטרוך את מאוד מחמיאה לי כשאת קוראת לי פרופסור, אבל שמי פְּרוֹסְפֶּר, פּרוֹספּר שְטְרוּךְ.

פלנץ לו רק ידעת, פּרוֹפסוֹר פּרוֹספּר שטרוך, לו רק ידעת על כמה קתדרות אוניברסיטאיות אתה הרצית במשך עשרים שנה! לו רק ידעת איזה זרמים סללת בפילוסופיה המודרנית! אתה יודע שסטודנטיות צעירות התעלפו בהרצאותיך?! אתה יודע בכלל מי אתה?!

שטרוך [בשקט]

אני יודע רק שהפתק עומד לחזור אלי.

פלנץ ולמה לא, פּרוֹפסוֹר פּרוֹספּר שטרוך?! יש לו ערך רגשי כל-כך גדול עבורך!

שטרוך יש לי בבית עוד רבבות כמוהו. הזקנה הקמצנית שמרה את כל חשבונות המכולת מגיל שש.

פלנץ אני גאה, אם כן, להשלים לך את האוסף. קח, קח, ותבוא על הברכה על פועלך בשדה המחשבה האנושית-כללית.

שטר ו ך [לוחץ ידה, לוקח את הפתק]

אני מאוד מודה.

פלנץ ולילה טוב לכם.

[יוצאת]

בליק לילה טוב.

[יוצא]

שטרוך לילה טוב וחלומות פז.

[מכניס את הפתק לכיסו ויוצא]

המדמים | 1993

×