אשה אין כלום. האם אוכל לקרוא לָ"אין כלום" יענק'לה? ודאי שלא. אין כלום פירושו שאין כלום, כולל יענק'לה. והנה חדר אל תוכי גבר, בעלי, תא בתוכי הופרה, התחיל להתפצל. האם אוכל לקרוא לו יענק'לה? ודאי שלא. מוקדם עדיין. אולי תיעצר התפתחות התא? אולי יהפוך לרבקה'לה?

והתא ממשיך להתפצל. חיים נוצרים בקרבי. דמות אדם. האם אוכל כבר לקרוא לו יענק'לה? ודאי שלא. אין לו קווים אופייניים, פניו מטושטשים, לכל היותר אוכל לקרוא לו עוּבָּרָ'לֶה.

גדֵל ומתפתח לו עוּבָּרָ'לֶה, קווי פניו נעשים דומים, קצת לי, קצת לבעלי. והוא נולד, מגיח וצורח. מי צורח? יענק'לה? כן, זה יענק'לה, אם כי על השם יענק'לה נחליט רק בעוד שמונה ימים. לעת עתה הוא יִלוֹדָ'לֶה, או תינוק'לה, או וָלָדָ'לֶה או סתם ? שְׁתִינְקָ'לֶה, אך מה שאני חשה כלפיו הוא כבר: יענק'לה, יענק'לה, יענק'לה. ובאמת, אחרי שמונה ימים יש לנו לפתע יענק'לה.

מכל ה"אין כלום", מכל אינספור האפשרויות שהיו, מכל ה"פחות מאוויר" שנגע לליבי פחות ממשב רוח, צץ לו פתאום הדבר היקר לי מכל: יענק'לה. יש ירח, יש שביל החלב, יש חמש מאות סוגי צפרדעים, יש פצצת אטום, ולצידם, חלק מהיקום, יש גם, בשוּרה חזיתית עם כולם – יענק'לה. ויענק'לה – עד מאה ועשרים – חי שישים או שמונים שנה – מעט מדי לטעמי – וכשהוא מת, אני כבר מזמן מתה. אבל הוא יענק'לה של אשתו דינה'לה וילדיו משה'לה ושלמה'לה.

וכשיענק'לה מת, האם נוכל לקרוא לו יענק'לה? ודאי שכן. מובילים אותו לקבורה בשם יענק'לה, מפרסמים מודעת אבל וכתובת על מצבה בשם יענק'לה. אבל זה כבר לא אותו יענק'לה שהכרנו. יש לו עוד פנים, אך לא שכל ולא רגש. הוא לא מגיב לשמו. גם הפנים מיטשטשים לאט, כמה שנים נוכל עוד להמשיך לקרוא לו יענק'לה? הוא נמחק. מיענק'לה, הוא הופך לנִפְטָרָ'לֶה או למָנוֹחַ'לֶה, אחר-כך לשֶלֶדְ'לֶה, דומה יותר לתא האחד שהתפצל פעם בתוכי, אפילו פחות, כי הפעם אינו מוסיף תאים אלא מפחית תאים, כל מי שבסביבה גוזל ממנו, הצמחים, הרמשים, הוא נעשה עָפָרָ'לֶה. האם נוכל עוד לקרוא לו יענק'לה? ודאי שלא. אין כלום פירושו שאין כלום, ויענק'לה הוא מעתה לא-כְלוּמָ'לֶה.

עד כאן הכל ברור. ואני שואלת:

א. איך זה? איך זה שפעם לא היה ופתאום ישנוֹ, ואחר-כך שוב איננו?

ב. למה זה ככה? אם אין יענק'לה – אני מבינה. אבל אם כבר יש יענק'לה, אז למה שוב שלא יהיה?

ג. אם זה מדרך הטבע שאין יענק'לה ואחר-כך יש יענק'לה ואחר-כך שוב אין יענק'לה – או למה אני כל-כך לוקחת ללב? למה אין לי מנוחה בלילות? למה, בקיצור, אינני יכולה להשלים עם הטבע?

ו-ד. אינני מקבלת תשובות כלליות מפיזיקאים ופילוסופים ותיאולוגים על התהוות היקום וכל השאר. אני יודעת שזה טיפשי, אבל מה שמעניין אותי כאן הוא הבעיה האישית של יענק'לה. יענק'לה ותו לא.

הרהורי אשה על התהוות החיים | 1993

×