[שלושה גברים בחדר האמבטיה]

א' [לב']

התקווה היחידה, אולי האחרונה, שיש לי ממך כשאתה עומד מולי בידיים ריקות ובכיסים ריקים ובלי תיק, היא שבפי הטבעת שלך אתה מסתיר שפופרת מתכת קטנה ובה יהלום גדול בשבילי. תקווה מועטת, אני יודע, אך הכרחית.

ב' כפי שאני יודע שאין בבית שלך שום דבר בשבילי, כך אני מאמין באמונה מוחלטת שפקק המתכת בריצפת חדר האמבטיה שלך הוא פתח לאולם תיאטרון תת-קרקעי ענק וחדיש השייך לי בלעדית.

א' זהו תיאטרון שמוכן כבר עם הצגה?

ב' עם הצגה ועם קהל צופים מלא שממתין ממש עכשיו בקוצר-רוח לפתיחת המסך. עקור את המרצפת ופתח לי את הכניסה לתיאטרון שלי.

א' התכופף, פשק את רגליך והוצא לי את היהלום.

ג' [לא']

ספר לי שאתה אמי, ושהסיפור יהיה נכון; או, אם זה נראה לך מוגזם מדי, ספר לי שאני המשיח, ושוב – שזה יהיה סיפור אמיתי.

א' אתה המשיח.

ג' כלומר, אתה לא אמי.

א' לא. אתה המשיח.

ב' [לג']

משיח, עשֵׂה שהוא יפתח לי את התיאטרון מתחת לאמבטיה.

ג' [לא']

פתח לו כבר את התיאטרון.

א' שייתן לי את היהלום שיש לו בפי הטבעת.

ג' [לב']

תן לו את היהלום ונגמור עם זה.

א' הוא לא נותן לי את היהלום.

ג' עשֵׁה שאהיה באמת המשיח כדי שאוכל באמת לחייב אותו לתת לך את היהלום.

א' אמרתי לך: אתה המשיח. מה עם היהלום?

ג' רימית. אני לא המשיח. ספר לי שאתה אמי, והפעם באמת.

ב' לפתות שיפתח את התיאטרון.

ג' [לב']

ספר לי שהוא אמי, ואוכל, בתור בנו, לעקור בשבילך בחופשיות את פקק המתכת ולפתוח לך את התיאטרון.

ב' הוא אמך.

ג' הוא בכלל לא נראה אמי.

ב' [לא']

אתה אמו.

א' בסדר, אני אמו. תן לי את היהלום.

ב' פתח לי את התיאטרון.

ג' [לא']

אתה לא אמי. הכל סתם דיבורים. לו היית אמי – היתה התחלה של משהו. ככה – הכל סתם.

המצפים זה מזה | 1993

×