אורח שלום. עשיתי לְךָ הפתעה ובאתי לבקר אותך בלי להודיע.

מארח איזו הפתעה! רק חבל שאין לי כלום בבית, כי לא הודעת מראש.

אורח לא נורא. אני אוֹכַל ואשתה דברים רגילים שגם אתה אוכל ושותה.

מארח רק שאני כבר אכלתי ושתיתי בשתיים, ועכשיו שלוש, זמן מנוחת הצהריים. אני יכול בחפץ-לב להזמין אותך לנמנם קצת.

אורח לא איכפת לי לנמנם קצת ולהתעורר לקפה ועוגה של חמש.

מארח אני בחמש שותה תה בלי עוגה.

אורח בסדר.

מארח אם אתה נשאר ממילא עד לתה, ועד בכלל, אני יכול לתת לך את התה עכשיו.

אורח ברצון.

מארח [פונה לצאת, עוצר]

אם כבר באת לביקור, אולי הבאת לי גם איזו מתנה?

אורח [ידיו ריקות, מסתכל רגע על עצמו במבוכה, פולס לעבר המארח]

ודאי שהבאתי, הפתעה. אתה תחזור עם התה, ואני נותן לך אותה.

[המארח יוצא. האורח מפשפש בקדחתנות בכיסיו, אינו מוצא כלום, עומד רגע אובד-עצות, פתאום מסיר את נעליו, מוריד את גרביו, ונועל שוב את נעליו, אוחז את הגרביים בידיו, מרחרח אותם רגע. לעצמו]

מזל שלבשתי רק לפני יומיים.

[המארח חוזר]

מארח המים על האש. יש מתנה?

אורח חשבתי הרבה לפני שבאתי אם להביא לך משהו אמנותי או משהו שימושי, והחלטתי לאחר הרבה התלבטויות על משהו שימושי. הבאתי לך זוג גרביים.

מארח משומשים?

אורח כמעט בכלל לא. אתה יודע שכפות הרגליים הן איבר נורא חשוב? אתה יודע שאם יש לך זוג גרביים טובים, יש לך בעצם הכל?!

מארח הכל?

אורח הכל.

מארח גם עוגה?

אורח חוץ מעוגה. כי אמרת שאתה שותה את התה שלך בלי עוגה. נורא רציתי להביא לך עוגה, ורק בגלל שידעתי שאתה שותה בלי עוגה…

מארח הייתי יכול לפחות לכבד אותך.

אורח אני כבר אכלתי עוגה לפני שנכנסתי.

מארח אז למה רצית עוד עוגה ממני?

אורח אחר-הצהריים אני אוכל שתיים.

מארח [לוקח את הגרביים, מרחרח בהם]

הם לא קצת…

אורח ניסיתי אותם רק כדי לבדוק אם הם באמת… גם לא עטפתי לך אותם כי לא ידעתי אם הם למידה שלך…

מארח יש לך קבלה מהחנות אם ארצה להחליף…

אורח אם תרצה להחליף, תבוא אלי.

מארח אני מעדיף ללכת ישר לחנות.

אורח החנות בחוץ-לארץ, תבוא אלי.

מארח אז איך אתה תחליף?

אורח יש לי מַכִּירָה דיילת.

מארח בכל זאת מוכרחים פתק מהחנות…

אורח הפתק אצלי.

מארח אני רוצה לראות.

אורח שכחתי אותו אצל הדיילת.

מארח [בודק שוב את הגרביים. בחמיצות]

טוב, תודה.

אורח אתה יודע שכפות הרגליים הן אולי האיבר הכי חשוב, ושזוג גרביים מעולים…

מארח את זה כבר אמרת.

אורח כמה שאגיד – זה כלום לעומת החשיבות העליונה של כפות הרגליים. ככה שגרביים משובחים…

מארח אני ניגש לראות אם המים רתחו.

[פונה לצאת, עוצר]

תגיד לי, אתה הבאת לי את הגרביים מתנה לכבוד זה שבאת לביקור?

אורח בודאי.

מארח ומה הבאת לי לכבוד זה שעכשיו ערב-חג?

אורח [במבוכה גדולה]

לכבוד זה שעכשיו ערב-חג?

מארח כן, לכבוד זה שעכשיו ערב-חג.

אורח [מתבונן רגע בעצמו חסר ישע, ולבסוף]

לכבוד ערב-חג הבאתי לך הפתעה נוספת שאראה לך כשתביא את התה.

[המארח יוצא. האורח מפשפש שוב בייאוש בכל כיסיו, מביט בנעליו, במכנסיו, בחולצתו. נאנח ומתחיל לפשוט את מכנסיו, נשאר בתחתונים. מביט בצער במכנסיים שבידיו. לעצמו]

למרות שהמתנה הזאת נראית לי קצת גדולה מדי.

[המארח חוזר]

מארח המים על האש.

אורח המים אצלך הרבה זמן על האש.

מארח למה הורדת את המכנסיים?

אורח חשבתי הרבה לפני שבאתי…

מארח למה הורדת את המכנסיים?

אורח זאת המתנה לכבוד החג. חשבתי הרבה לפני שבאתי מה יכול ללכת טוב מאוד עם גרביים, והגעתי למסקנה שמכנסיים.

מארח לא נעליים?

אורח לא, מכנסיים.

מארח אבל אלה המכנסיים שלך.

אורח בכלל לא, לבשתי אותם רק כדי לנסות אותם אם הם באמת מחומר נפלא וקל כמו שאמרו לי בחנות…

מארח בטח אותר, חנות, מה?

אורח כן, אותה חנות, בחוץ-לארץ, ואת הפתק שכחתי אצל הדיילת.

מארח זו דיילת עם הרבה פתקאות, אני רואה. היא שמה אותם בארנק או מתייקת אותן?

אורח היא תוקעת אותן במחט ארוכה כמו שרופא בקופת-חולים תוקע את הפתקאות של המִספרים. אתה יודע שהרגליים הן האיבר הכי חשוב…

מארח אמרת שכפות הרגליים.

אורח האיבר הכי חשוב אחרי כפות הרגליים! אתה יודע שאצל ההודים…

מארח [בודק את המכנסיים]

קצת גדולים עלי.

אורח אתה יכול לקצר אצל חייט ולעשות מהשאריות שתי עניבות חמודות. אתה יודע שהצוואר הוא אחד המקומות הכי רגישים…

מארח אצל ההודים.

אורח ואצל כל היתר. בכל אופן, לא אמרת לי עוד מה דעתך על המכנסיים ושתי העניבות החמודות שהבאתי לך במתנה לכבוד החג.

מארח [בחמיצות]

את החשבון לחייט על קיצור המכנסיים ותפירת העניבות אני מעביר כמובן אליך?

אורח [עגום מאוד]

בודאי. אבל למה לך לקצר אותם? היום כל-כך באופנה ארוך.

מארח ומנין יהיו עניבות? אצל ההודים ואצל כל היתר הצוואר…

אורח ואולי המים כבר רותחים ומשתוללים?

מארח שאלתי: אם לא אקצר את המכנסיים, מנין יהיו לי עניבות?

אורח אגב, אתה זוכר שהיה לי יום-הולדת אתמול?

מארח ודאי שאני זוכר, הכל אני שוכח, רק לא את זה. מזל טוב.

אורח תודה. הכנת לי איוו מתנת יום-הולדת קטנה לכבוד ביקורי הלא-צפוי?

מארח איזו שאלה! אני מייד מביא את התה!

אורח התה הוא כיבוד לכבוד הביקור, לא?

מארח ודאי.

אורח אבל אני שאלתי על מתנת יום-הולדת.

מארח ודאי, ודאי. אני מביא את התה ואת המתנה יחד.

[מסתובב רגע אובר עצות ויוצא. חוזר כעבור רגע]

הגאז נגמר והמים לא רותחים.

אורח אני אשתה גם מים פושרים.

מארח בבקשה.

אורח עם תה וסוכר.

מארח אבל אמרת "מים".

אורח מים פלוס תה וסוכר. ואיפה המתנה?

מארח חשבתי הרבה מאוד מה לקנות לך ליום-ההולדת לפני שבאת, יש לך הרי טעם מאוד מאוד אינדיבידואלי, ואחרי התחבטויות של לילה שלם הגעתי למסקנה שהמתנה הכי הולמת בשבילך היא שאני מקזז לך את העניבות מהמכנסיים.

אורח כלומר?

מארח כלומר, אם אני הולך לחייט לקצר אותם ולעשות עניבות – זה לא עליך.

אורח זו מתנה מאוד לא שיגרתית.

מארח נכון?

[מאוד נדיב]

קח לך את הכסף של קיצור המכנסיים, וקנה לך מה שאתה רוצה! אבל באמת מה שאתה רוצה! קח, קח! מכל הלב! ושיהיה לך כל טוב! כשאני נותן – זה גורם לי התרגשות גדולה, שמחה אמיתית, תחושת ייעוד!

אורח תודה רבה.

[חמוץ]

מה עם התה?

מארח מייד. אתה רוצה בינתיים כוס מים…

אורח לא, אני אשתה ישר את התה.

מארח מייד.

אורח [לעצמו]

עשיתי שטות גדולה, גרביים ומכנסיים – מתנת ענק, ומה אני מקבל?

[המארח חוזר]

מארח שקית התה כבר במים.

אורח אגיד לך בגילוי לב, אני נתתי לך גרביים לביקור ומכנסיים לחג, וקיבלתי ממך קיזוז של קיצור המכנסיים ליום-ההולדת.

מארח קנה מה שאתה רוצה!

אורח בגילוי לב אני חושב שהייתי צריך לקבל עודף קצת יותר גדול.

מארח מה אתה מדבר! הלוואי שלי היה סכום כזה שהייתי חוסך מהליכה לחייט…

אורח בסדר, זה ליום-ההולדת. ומה קנית לי לחג?

מארח איזה חג?

אורח אמרת שעכשיו ערב-חג, וקניתי לך מכנסיים לכבוד ערב-חג.

מארח נו?

אורח נו, גם אצלי ערב-חג! אולי קנית לי משהו לערב-חג?

מארח לערב-חג?

אורח כן, לערב-חג.

מארח [נבוך רגע, ומייד]

ודאי שקניתי לך משהו. הפתעה גדולה. לא תאמין.

אורח משהו שימושי או אמנותי?

מארח אמנותי.

אורח ברצינות? אני מאוד סקרן.

מארח אתה יודע שהאמנות הכוללת ביותר מכל האמנויות היא אמנות התיאטרון?

אורח אל תספר לי שקנית לי תיאטרון!

מארח אתה יודע שבמחזמר "פדרו ופררה" מופיעים שישים איש על הבמה פלוס תזמורת פלוס מאתיים עובדים ופועלים?

אורח אל תספר לי שקנית לי אותם!

מארח אתה יודע איזה ביקורת קיבל "פדרו ופדרה"?! אתה בכלל יודע כמה שנים מראש צריך להזמין כרטיס?

אורח אל תספר לי שקנית לי כרטיס ל"פדרו ופדרה"!

מארח אני דווקא מספר לך שדווקא קניתי לך ודווקא קניתי לך כרטיס ל"פדרו ופדרה" להצגה יומית עכשיו בארבע וחצי, ואתה מוכרח לרוץ.

[מוציא מכיסו כרטיס ומוסרו לאורח]

אורח איפה הביקורת?

מארח נפלה ואבדה. אתה תגיד לסדרן שהביקורת נתלשה בטעות.

אורח התאריך הוא מלפני שלושה חודשים.

מארח אתה תגיד לסדרן שלא יכולת לבוא, ואתה מבקש להיכנס היום.

אורח הוא לא ייתן.

מארח אתה תגיד לסדרן שקרה לך אסון, דברים כאלה קורים.

אורח אני רואה שיהיו לי הרבה שיחות עם הסדרן.

מארח האדם הוא חיה מדברת.

אורח הסדרן הוא חיה חשדנית.

מארח הצופה הוא חיה עקשנית. אתה חייב לרוץ, אחרת תאחר.

אורח אולי תבוא איתי?

מארח אני נורא עסוק, אני חייב לרוץ לחייט לעשות עניבות משאריות המכנסיים, יש לי יום עמוס של זיעה והתרוצצות, תמיד מריצים אותי כמו סוס עבודה, וכשאתה תשב לך בתיאטרון במושב מרופד עם מיזוג אוויר ותיהנה עד מוות מהמוזיקה והריקודים של "פדרו ופדרה" – אני אקיז דם אצל החייט, וגם אקיז דם אצל חברת הגאז לברר מה לא בסדר עם הגאז. רוץ, רוץ ותיהנה, כל טוב לך, עשֵׂה חיים משוגעים, צפצף על העולם, כּבוֹש נקבות, תכיר תיירת, סע לקליפורניה.,.

אורח מה עם התה?

מארח איזה תה? זה שבהפסקה, בפואייה של התיאטרון במחזמר הנפלא "פדרו ופדרה", שאם לא תרוץ מייד תפסיד אותו ולא ייתנו לך להיכנס?

אורח לא, התה שאצלך.

מארח שאצלי? שאצלי, כמובן, ואם תאחר למחזמר?

אורח אני שותה בלגימה.

מארח בראבו. אני מייד מביא לך את התה המרענן והמתוק שהכנתי לך.

[יוצא]

אורח [מסתכל ברגליו החשופות]

מילא בלי גרביים, אבל איך ארוץ לתיאטרון בלי מכנסיים?

מארח [חוזר עם כוס תה]

נו, הבטחתי – קיימתי.

[מצביע על התה]

אמרתי לך שיהיה תה? כל הזמן אמרתי לך שיהיה תה, וכשאני אומר…

אורח אני שותה עם שש סוכר.

מארח זה בסדר, שמתי שמונה. שני הסוכר הנוספים מצטרפים אם ככה למתנת החג. שיהיה לך כל טוב ותיהנה מחייך, אני מאחל לך ממש מכל הלב.

אורח [לוגם מהכוס]

לא מתוק בכלל.

מארח צריך לבחוש הרבה זמן, ולנו כבר לא נשאר זמן, מה? כי המחזמר "פדרו…

אורח אפשר לקבל כפית…

מארח שמע, עד שנבחש פה שמונה סוכר…

אורח למה התה שקוף בלי צבע?

מארח שמע, זה תה אנגלי בהיר ומעודן.

אורח אפשר לקבל כפית?

מארח מה אתה קופץ כל הזמן מנושא לנושא! מהסוכר לצבע, מהצבע לסוכר…

אורח אין פה סוכר!

מארח אתה רוצה לקלקל את הטעם של התה האנגלי המעודן?! לי אין לב לעשות דבר כזה. אתה יודע שהתה הוא אמנות בפני עצמה? אתה יודע שהייתי יכול למכור לך כרטיס לכוס תה?!

אורח אין פה בכלל תה!

מארח אתה חושב שאני אכניס לך תה אנגלי מעודן למים לפני שתחליט בעניין הסוכר?! זה לא הולך עם סוכר, אדוני! תחליט! אגב, אני במקומך הייתי רץ…

אורח אז שים לי מהר שמונה סוכר…

מארח שש. אתה שותה שש.

אורח אמרת ששניים נוספים לכרטיס של מתנת החג.

מארח הכרטיס של מתנת החג הוא מספיק יקר ולא זקוק לשום תוספות! אני רוצה להגיד לך בכל גילוי הלב שאולי אפילו יקר מדי בשביל סתם ערב-חג, ואני הייתי בהחלט מצפה ממך לעודף קטן.

אורח אני יכול לתת לך את הטלפון של הדיילת.

מארח בת כמה היא?

אורח שישים וארבע.

מארח מה אעשה איתה?! אלווה אותה לקופת-חולים?!

אורח אמרת עודף קטן!

מארח שמע, בוא נגמור עם זה שאני שופך לך את התה על התחתונים, וזה יתקזז לך מהכרטיס.

אורח זה לא ישאיר כתם?

מארח מה אתה מדבר, קצת מים נקיים, אתה תסבול חצי שעה מרטיבות לא נעימה, זה יתקזז לך מהכרטיס, אחר-כך יתייבשו, וכאילו לא היה.

אורח יש לי הצעה אחרת. שפוך את התה לכיור במקום עלי, וקח לי את השארית בזה שתיקח את הטלפון של הדיילת, תקלל אותה בטלפון, ותסגור.

מארח זה נראה לי הגיוני.

אורח [מוציא פתק מכיס מקטורנו]

הנה הטלפון. צלצל ותיהנה, אני מאחל לך מכל הלב, ומברך אותך לרגל החג, עשֵׂה חיים, כּבוֹש עולמות, גלה יבשות…

מארח ומחיר השיחה, ממה אני מקזז את השיחה?

אורח [אובד עצות]

צודק.

מארח אז אני שופך לך את התה על התחתונים.

אורח כן.

מארח [שופך עליו את תוכן הכוס]

ועכשיו אני רץ לקלל את הדיילת בטלפון, ואחר-כך אני רץ לחייט לעשות עניבות משאריות המכנסיים, ורץ לחברת הגאז.

אורח ואני רץ בתחתונים רטובים בלי תה ובלי מכנסיים ובלי גרביים להתווכח עם הסדרן שייתן לי להיכנס ל"פדרו ופדרה" עם כרטיס בלי ביקורת ותאריך מלפני שלושה חודשים.

מארח אז כל טוב לך, והן-חן על הביקור המפתיע, ועל שפע המתנות.

אורח שנינו יצאנו עמוסי מתנות. תודה מקרב לב וכל טוב.

[יוצא]

מתנה | 1993

×