[חולה במיטה, מוקף כרים וכסתות, מתפנק לו, מאמין שדואגים לו]

חולה [לעצמו]

הנה אני שוכב לי חולה במיטה, ובאותו זמן הרופא הראשי של המחלקה דן במצבי עם קונסיליום שלם של רופאים, ורק מחשבה אחת יש להם: איך לעשות אותי אדם בריא וצוהל.

[נכנס הרופא]

הנה הוא נכנס, רוצה להיות קרוב למוקד הבעיה שמעסיקה אותו.

[הרופא מתיישב על כיסא מול החולה]

הנה הוא שוקע בכבדות בכיסא מולי, שוקע במחשבות מעמיקות איך, איך לעשות שאבריא כבר. עוטפים אותי פה באמת בכל-כך הרבה דאגה. כמה רצינות יש בפנים שלו, חומרה של מחשבתיות מעמיקה. פניו אפילו מתאדמות מרוב מאמץ לחשוב על רפואה בשבילי. עד כדי כך שפניו מחליפות כבר צבע, נעשות כחולות, עיניו בולטות מחוריהן, עד כדי כך משקיעים בי בעולם הרפואה, לשונו משתרבבת החוצה מבין שיניו במאמץ עצום, נשימתו געשית
קשה, הוא מחרחר במאמץ, והכל בשבילי… הופס, תופס בצווארונו וקורע את חולצתו, הפרופסור הזה פשוט משוגע עלי, אני יכול להיות כל-כך רגוע…

[הרופא נופל על הרצפה]

הופס, צנח לו מרוב ריכוז בי, מחרחר, מפרפר ו… שקט, הס. אפילו זבוב לא מפריע לו עכשיו לחשוב על הבריאות שלי. אפילו הנשימה שלו נעצרה, עיניו פקוחות ולטושות, החוקר הדגול הזה פשוט באקסטאזה מיסטית של חדירה לתוך גרעין הבעיה שלי. אני חש שממאמץ כזה מוכרחה לבוא לי ישועה קרובה ביותר. לילה טוב לי.

[מתכרבל בחמימות בשמיכה ונרדם]

החושב על גורלי | 1993

×