[ערב. נערה שרועה על הספה, נער עומד שפוף]

נערה למה אתה לא שוכב לידי?

נער לא אוכל, לצערי.

נערה איזה תירוץ הפעם?

[פאוזה]

נער סבתי מתה.

[פאוזה]

יש לי פתק.

נערה ממי?

נער מסבי.

נערה לפני חודש אמרת שסבך מת.

נער מצד אבי. זה – מצד אמי.

[פאוזה. מוציא מכיסו פתק]

הנה הפתק: "לכבוד כל המעוניין. הנני לאשר כי נכדי אשר חייצ'יק לא יוכל להשתתף במשך השנה הקרובה בשום פעילות משמחת מפאת האבל על מות סבתו ז"ל. בתודה, שמעון סרדינֶס". קחי, קראי בעצמך.

נערה אז בוא לשכב קצת לצידי על הספה, שנינו לבד, בחושך.

נער יש לי פתק מרופא-פסיכיאטר שאסור לי להיות בחושך במצב של אבל, זה מביא אותי להזיות מדכאות.

[מוציא מכיסו פתק]

קחי, קראי.

נערה לא חייבים בחושך מוחלט, יכולנו להשאיר אור קטן.

נער על זה יש לי פתק מרופא עיניים שאור קטן פוגע לי מאוד בראייה, העיניים שלי במצב לא טוב.

[מוציא מכיסו פתק]

נערה אז אור מלא?

נער כאן נכנס שוב הפתק של סבי על מות סבתי.

[פאוזה]

סלחי לי. יש לי משפחה ענפה ומזדקנת ובעיות רפואיות משל עצמי. אולי עוד נתראה פעם

[יוצא]

הנער עם הפתקאות | 1993

×