ליל אביב. כה בְּשׂוּמָה הרוח.
וסבתא'לה נוחרת. מתחת
לַנְחָרוֹת – החלומות, כמו
עננים. לובשים-פושטים
צורה מינֵי מראות. וסבתא'לה
נוחרת, משמיעה מלמול
סתום, פולטת קול שיעול,
חולמת סבתא'לה על איסטמבּוּל,
טורקים וצרפתים מתערבבים,
וסבתא'לה נוהמת, שוב מלמול,
תרועה, כחכוח, מין גניחה
שוברת-לב המסתיימת בנפיחה.

מה לה ולטורקים? ומה
עושה שם גם הדוֹד? ולמה
הוא בורח? מהומה רבה,
שוב נהמה, תרועה גדולה,
רודף אחריה הטורקי, מלמול
כבוש, שוב נהמה, צוויחונת
של ייאוש, כחכוח, נחרה
קצרה. כה בְּשׂוּמָה הרוח…

ונחרה, ועוד נחרה, כבר
אין טורקים, עכשיו היא
מטפסת לְמגדל, ונפיחונת
חרישית, ומרחפת
סבתא'לה אל-על,
ועוד מראות, דברים גדולים
ומשונים המוח מקשקש, אין
פשר, אולי יש, ובעוד
הבטן מקרקרת לה כתרנגול
מוּבָס, עולם שלם אצלה
נברא ונהרס.

כה בְּשׂוּמָה הרוח. שחר
אביבי עולה. אפור בחדר,
אך במזרח האור מַוְריד,
ומתהפכת סבתא'לה, הנה
הקיצה, נופחת נפיחה
נאה של שחרית.

חיי הלילה של סבתא'לה | 1993

הג'יגולו מקונגו וטיפוסים אחרים » טורקי, טורקי, מי חלם אותך הלילה
×