בַּלֵּילוֹת אֲנִי בּוֹכֶה מִגַּעְגּוּעִים,

אִם כִּי אֵין לִי עֵינַיִם לִבְכּוֹת –

חוֹשֵׁב – אֲבָל אֵין לִי גַּם מֹחַ לַחֲשֹׁב –

עַל אוֹרוֹת הָעִיר, עַל הַזְּמָן שֶׁצָּחַקְנוּ.

 

לוּ רַק יָדַעַתְּ, לוּ רַק יָדַעַתְּ,

אִשָּׁה שֶׁלִּי, אֲהוּבַת נַפְשִׁי,

אֵיךְ אֲבַלֶּה אֶת מוֹתִי בַּקֶּבֶר,

אֵיךְ אַגִּיד לָךְ, אֵיךְ אֶכְתֹּב שִׁיר?

בלילות אני בוכה מגעגועים | 1998

×