הֲנָאָה מוּזָרָה אֲנִי מוֹצֵא בְּהַקְשָׁתָה פִּתְאוֹמִית שֶׁל הַגַּב תּוֹךְ שְׁכִיבַת פְּרַקְדָּן וַאֲמִירָה לְעַצְמִי: "כָּךְ, בִּדְרִיכוּת זֹאת, בְּאִמּוּץ כָּל הַחוּשִׁים, אֲנִי מְחַכֶּה לָךְ!"

בִּתְחִילַת הַצִּפִּיָּה, כְּחֹדֶשׁ לִפְנֵי בּוֹאֵךְ הַמְיֻחָל, אֲנִי מָתוּחַ לְלֹא נְשׂוֹא. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם תַּגִיעַ פַּעַם הַשָּׁעָה, כָּל-כָּךְ רְחוֹקָה הִיא. כִּשְׁעָתַיִם לִפְנֵי בּוֹאֵךְ יוֹרֶדֶת עָלַי שַׁלְוַת-מָה, הַהֶשֵּׂג כִּמְטַחֲוֵי-יָד. אֲבָל בְּהַגִּיעַ חֲמֵשׁ הַדַּקּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת, נִרְאֶה שֶׁאֲנִי נִזְרָק שׁוּב אָחוֹר, שְׁנוֹת אוֹר מַפְרִידוֹת בֵּינֵינוּ; שְׁנִיָּה אַחַר שְׁנִיָּה שֶׁל צִפִּיָּה לְקוֹל טְפִיפַת עֲקֵבַיִךְ – כָּל אֵלֶּה גַּלַּקְסִיּוֹת שֶׁעָלַי לַעֲבֹר. בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, תָּשׁוּשׁ וּבָלוּי, כְּמִי שֶׁהִתְכּוֹפֵף שָׁנִים עַל מָשׁוֹט בִּסְפִינַת עֲבָדִים, אֲנִי מַגִּיעַ אֶל הַשָּׁעָה הַיְעוּדָה. אֵיזוֹ אוֹדִיסֵיאָה!

אֶת הַיְגִיעָה הָעֲצוּמָה תוּכְלִי לֶאֱמֹד טוֹב יוֹתֵר אִם תִּזְכְּרִי שֶׁהַצִּפִּיָּה הַבָּאָה לְבוֹאֵךְ כְּבָר מַתְחִילָה – וְלָמָה נֹאמַר מַתְחִילָה, נִמְשֶׁכֶת! – מִתּוֹךְ זוֹ הַקּוֹדֶמֶת.

הציפייה לבואך | 1998

×